איך לעבור טיפולים רפואיים בצורה היקשרותית?

*איך לעבור טיפולים רפואיים בצורה היקשרותית?*

לעולם לא אשכח את ד”ר שירלי.

זה היה סביב גיל 7, והיא הייתה רופאת השיניים השנייה שפגשתי בחיים, שעשתה לי תיקון לחוויית האיימים שזכורה לי מהפעם הראשונה שלקחו אותי לטיפול שיניים.

לפני כמה ימים ביקרתי במרפאת שיניים לטיפול שגרתי, וזה גרם לי להיזכר שמזמן רציתי לכתוב כאן פוסט על טיפולים רפואיים, זה נושא שעולה לא מעט במפגשי הדרכת הורים, בעיקר בגילאים הצעירים.

אז למה מכל הרופאים שפגשתי, דווקא ד”ר שירלי היא זו שזכורה לי כל כך?
קודם כל, מהסיבה הפשוטה שקראו לה שירלי 🙂 וזה כשלעצמו כבר חיבור משמעותי.
אבל שנית, כי היא עשתה לי את הטיפול בצורה כל כך היקשרותית, מכבדת ונעימה, שהותירה בי רושם רב שליווה אותי במשך שנים אחרי כך בכל ביקור אצל רופא שיניים.
היא נתנה לי מראה קטנטנה של רופאי שיניים, זו עם הידית, שהם מכניסים לפה. בתור ילדה סקרנית – זה היה boost רציני של התלהבות שנכנסה בי! ויכולתי לראות בעצמי את החורים, ובמשך חודשים אחר כך שיחקתי עם המראה הזו בבית. אני אפילו זוכרת שרציתי להיות רופאת שיניים בעצמי 🙂
כל הדברים האלה שהם כביכול “מסביב” – הורידו לי הרבה חששות מטיפולי שיניים.

*אז איך עוברים בשלום טיפולים רפואיים בצורה היקשרותית?*
הנה כמה רעיונות טובים שבדרך כלל מסייעים:
1. הטרמה – כמה ימים לפני הטיפול נספר לילד במילים פשוטות מה הולך להיות. לא צריך להיות כאן פירוט מבהיל על כל התהליך, אלא בפשטות -“נלך לרופא השיניים והוא יסתכל על השיניים שלך ויעזור להן להיות בריאות יותר. אתה תשב בכיסא מיוחד והרופא יבקש ממך לפתוח פה, רוצה שננסה ביחד?….”

2. משחק- פשוט, לשחק את הדבר האמיתי. ערכת רופא זה ממש נפלא, ואפשר לפתוח מרפאה לבובות. אפשר לעשות היפוך תפקידים, שההורה צריך טיפול והילד הוא הרופא, עמדת השליטה בסיטואציה עושה לילד ונטילציה מעולה. (אגב, יש ערכת פליימוביל מעולה של רופא שיניים).

3. יצירת חיבורים – “יא תראה לרופא יש בדיוק מזרק כמו שיש לך בבית במזוודה של הרופא! יוו יש לנו כזה תמי 4 בבית! וואיי הכיסא רופא הוא בדיוק כמו בפליימוביל שלך!”. כל דבר שמחבר בין החוויה – לעולמו האישי של הילד. גם להביא מוזיקה אהובה, את ערכת הרופא של הילד, שמיכונת וכו’ זה נהדר. ואם לרופא או לרופאה קוראים בשם של הילד/ה אז בכלל זכיתם 🙂

4. גישור – יש טיפולים קריטיים ובלתי נמנעים שלפעמים צריך לעשות אותם גם נגד רצונו של הילד. זה לא קל, יש הרבה בכי ותסכול, הילד מרגיש כאן פרידה – הוא לא מעוניין בטיפול, אבל אנחנו המבוגרים מכריחים אותו. או יכול להיות שהטיפול היה לילד הרבה יותר כואב ממה שהוא ציפה, וגם כאן יש מעין פרידה מסויימת. איזושהי פגיעה באמון – איך לא אמרנו לו שזה ככה יכאב? על כל החוויות האלה חשוב מאוד לעשות גישור נכון. לגשר בין סיטואציית הפרידה – לחיבור מחדש. “כאב לך והיית ממש עצוב כשעשו לך את הזריקה נכון? ואמא והרופאה היו צריכות להחזיק לך את היד כדי שהיא לא תזוז ואתה ממש לא רצית… אמא אוהבת אותך ובאמת הבדיקה הזו הייתה חשובה והיה חייב לעשות אותה. מה דעתך שנלך ביחד לבדוק את בובת הארנב שלך ונראה לו איך עשו לך את הבדיקה?”.

בתוך כל זה, המקום שלנו, המחבק, המכיל, התומך, המחובר – הוא החשוב ביותר. התלוויתי פעם לבן שלי לחיסון שהתקיים בבית הספר והאחות אמרה לי “אין מה לעשות את תצטרכי להכריח אותו ולהחזיק אותו בכח”. הסברתי לה בצורה דיי ברורה שאני לא הולכת לעשות את זה… ואמנם לקח לבן שלי ולי רבע שעה ולא חצי דקה, אבל אחרי שדיברנו ואיווררנו את הפחד שלו והוא הרגיש בטוח שאני איתו בתוך זה – הוא עשה את החיסון בעצמו בלי שמישהו היה צריך להכריח אותו.

שרק נהיה בריאים בעזרת השם!

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG