איסופים

*איסופים*

כמה פעמים ביום אנחנו פוגשים את הילדים שלנו?
כמה פעמים מתוך זה אנחנו פוגשים את הלב שלהם?
כמה פעמים ביום השיח שלנו איתם הוא לא שיח ענייני טכני, של “מה לשים לך בכריך?” התאספו את הצעצועים” ו”לילה טוב”. אלא שיח שנכנס לעולם שלהם?

ככל שהילדים שלנו מתבגרים – ככה הם *פחות ופחות צמודים אלינו*.
וזה בסדר כי זה תהליך טבעי וחשוב של פיתוח הנפרדות שלהם מאיתנו, בדרך להבשלה כמבוגרים עצמאיים.

העניין הוא *שהדרך לעצמאות ונפרדות – עוברת דרך המון המון המון חיבורים.*
כדי שילד יגדל להיות מבוגר בטוח בעצמו – תהליך ההתבגרות שלו צריך לאפשר לו להיות *פנוי רגשית* ותחושה שההיקשרות בינו לבין ההורים היא החזקה ואינסופית. כי ילד שנמצא במרדף ובמתח בגלל היקשרות חלשה – יהיה *מבוהל* ועסוק בזה, ולא בהתבוננות על העולם, בהתהוות, בהבעה עצמית אמיתית.

אחד המנהגים ההיקשרותיים כדי לאפשר “פולסים” של אהבה בקשר הוא *איסוף*.

האיסוף עוזר לנו לטפח את הקשר עם הילד, לתת לילד את ההרגשה שהקשר קיים, שאנחנו נוכחים בקשר, שאנחנו מרגישים את הילד ונמצאים כאן.

*אז מה זה בעצם?*
באיסוף היקשרותי אנחנו נכנסים לעולם של הילד.
אנחנו קודם כל רוצים ליצור קשר עין, לקבל מהם חיוך, הנהון עם הראש. אם קיבלנו את זה – קיבלנו מהילדים שלנו הזמנה להיכנס לעולם שלהם.
אחרי שהשגנו את החיבור הראשוני הזה ויש “קליק” – ניכנס לעולמם, נתעניין וניקח חלק במה שמעניין והם נמצאים בו באותו רגע.

*מתי נאסוף?*
בגדול, מתי שרוצים אבל נשתדל יותר לאסוף לפני או אחרי פרידה (פיזית או רגשית).
אם אני מגיעה לקחת את הילדה שלי מהגן – אעשה איתה סיבוב קטן לראות מה העסיק אותה היום.
ואם הגיע זמן המקלחות והילדים בדיוק שקועים בפליימוביל – ניכנס לעולמם עם אחת הדמויות, ומשם מתוך החיבור נזרום ונרתום אותם להתקלח.
אם עכשיו סיימתי שיחת טלפון והילדה שלי ממש התקשתה לעמוד *בפרידה הרגשית* הזו ממני – אאסוף אותה ואחזיר את הפולסים של הקשר בינינו.

כשאנחנו חלק מהעולם שלהם – זה קודם כל *מרגיע* את המרדף אחרינו, וכך אנחנו מעבירים להם מסר שהם הכי מעניינים אותנו יותר מהכל! ומשם, הדרך לשיתוף פעולה הרבה יותר נעימה וזורמת.

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG