*יום 2 באתגר חנוכה “מוסיף והולך” – קהילת אמהות עם הלב *
* ️נר שני – מאחורי הקלעים של הריב ️*
בספר שמואל מסופר לנו על אלקנה שהגיע לשילה עם נשותיו חנה ופנינה. לחנה עדיין אין בנים והיא עקרה. היא נושאת לקב”ה תפילה שקטה בליבה, ורק שפתיה נעות ללא קול. עלי הכהן יושב שם ורואה את חנה כך, וחושב שהיא השתכרה. אך חנה עונה לו:
> “לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי יְהוָה…..
> *כִּי-מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי, דִּבַּרְתִּי עַד-הֵנָּה*”
ההתנהגות שלנו היא רק קצה הקרחון. הרגש שנמצא שם בפנים – הוא זה שדורש התבוננות.
אתמול דיברנו על זיהוי *הריקוד הזוגי* – אותו דפוס שחוזר שוב ושוב בין שנינו.
היום, אנחנו צוללות עוד קצת פנימה: *מה מפעיל אותנו בתוך הריקוד הזה? מה בעצם כל כך כואב שם?* כשנדע מה הכאב שמסתתר שם – נדע מה מפעיל אותנו, ונלמד איך לתת לכאב הזה טיפול ראוי.
כי מאחורי כל ריב, יש רגש.
מאחורי ההתפרצות – יש פחד.
מאחורי השתיקה – יש כאב.
מאחורי כל מגננה – יש צורך עמוק בקשר. צורך שלא קיבל את המענה שהוא כל כך זקוק לו.
והרבה פעמים אנחנו “מאלחשים” את הכאב עם אמצעים זמניים כמו חופשה זוגית, דייט בבית קפה. קניות…. אלה דברים נפלאים ומדהימים וחשובים, אך הם לא פותרים את הבעיה מהשורש.
כי מה יעזור לי עוד זמן עם בן הזוג שלי, אם שנינו בכל מקרה לא רואים את הכאב אחד של השני?
במערכות יחסים זוגיות, אנחנו לא באמת רבים על הכלים, על הכביסה, או על מי היה אמור לקחת את הילד לחוג.
אנחנו רבים כי משהו *בפנים* כואב. כי נגעו לנו *בפצע ישן.*
כי פתאום הרגשנו לבד.
לא מובנים.
בלתי נראים.
*ב-EFT אנחנו קוראים לזה: “הדפוס הרגשי שמתחת לפני השטח”.*
זוגות נכנסים לריקוד – שבו אחד רודף, השני נסוג, והכאב מתגלגל הלאה. וכל נגיעה בפצע – מפעילה אצלנו מנגנון הגנה – זו בדיוק התגובה שמרחיקה את הצד השני.
> לדוגמה:
> *היא אומרת לו בטון לא מרוצה:*
> “אוי, לא פינית את הפח?”
> *מה שהוא שומע (בין המילים):*
> “אתה שוב לא עומד בציפיות. אתה לא מספיק טוב.”
> *מה שהוא מרגיש בפנים:*
> – בושה: “אני שוב נכשל.”
> – חוסר ערך: “אני לא מצליח לעשות אפילו את הדברים הפשוטים.”
> – פחד מדחייה: “היא מאוכזבת ממני, אולי היא מתרחקת.”
> – ההגנה שלו: “אני חייב להוכיח שאני לא כזה גרוע.”
> *מה שהוא אולי יגיב:*
> “מה את רוצה? אני לא רובוט!”
> (תגובה שמגוננת על הפצע – לא מראה את הרגש האמיתי, רק את הכעס שמסתיר אותו.)
*היום אני מזמינה אתכן לעצור רגע, להתבונן פנימה ללב שלנו, ולזהות מה באמת מפעיל אותנו, ומה אנחנו עושים כדי להגן על עצמנו בתגובה?*
להחליף את המשפט התוקף, המאשים – במשהו רגשי, כנה ועמוק יותר.
למשל:
➤ “כשאתה שותק – אני מרגישה שאני לבד בקשר הזה.”
➤ “כשהעברת נושא, הרגשתי שלא ראית אותי. זה מכאיב לי.”
➤ “כשאתה מדבר על הסדר בבית – אני מרגישה כישלון מולך.”
הקסם של EFT הוא ההבנה הזו בדיוק: *מתחת לכל ריב – מסתתר רצון לקרבה.*
—
*אז המשימה שלכן היום היא:*
1. חשבו על ריב קטן מהימים האחרונים.
2. שאלו את עצמכן: מה באמת כאב לי שם? זה לא הפח שהוא לא פינה… אלא הרגש עצמו.
3. נסחו לעצמכם משפט רגשי שמצאר את ההרגשה שלכם, במקום משפט מאשים.
כמה דוגמאות לתיאור של תחושות:
– “עמוק בפנים, אני מרגישה לבד.”
– “אני פוחדת שאם אפתח את הלב, אפגע שוב.”
– “אני לא בטוחה שמישהו באמת יישאר כשאני חלשה.”
– “אני מתביישת שאני צריכה כל כך הרבה חום וקשר.”
– “אני מרגישה שאני לא מספיק חשובה.”
– “אני מפחדת שלא רואים אותי באמת.”
– “אני מרגישה שנמאס ממני.”
– “אני חוששת שאם לא אהיה בשליטה, אאבד הכל.”
– “אני כמהה לחיבור, אבל לא יודעת איך לבקש את זה.”
– “אני מרגישה שאני לבד במערכה הזו.”
אתן יכולות לשתף את בן הזוג אם תרצו, ואפשר גם לשמור את זה כרגע לעצמכן. אנחנו בשלב של בירור עצמי מאוד איטי, ההבנה שלנו את עצמנו היא החשובה קודם כל.
מוזמנות לשתף אותי במחשבות שלכן
חג חנוכה שמח ומאיר ✨
שתפי את הפוסט עם מישהי שחשובה לך, שממש כדאי שתקרא את זה:
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>