כשאמא חולה שבועיים*

*כשאמא חולה שבועיים*

אז הגיעה אליי סוג של שפעת או איזשהו צינון מוגזם כלשהו, וכך או כך בשבועיים האחרונים נעלמתי גם מכאן, כי הייתה בבית שלנו אמא קצת אחרת….
רמת סבלנות: 50%
יכולת לנשום: 30%
מידת היצירתיות: 20%

לא קשה לדמיין את הילדים שלי מגיבים לזה. 4 מתוקים רגישים שכל אחד עם הצרכים שלו, עם הרגשות שלו, עם מה שעבר עליו במהלך היום ורוצה להגיע הבייתה ולהרגיש 100% אמא.
היה לנו בכי,
והיתה לנו בהלה
והיה תסכול.
בכמויות.

בשבת האחרונה כששכבתי במיטה עם חום וגרון כואב ובערך 3% של יכולת דיבור, הילדים שלי הגיעו אחד אחרי השני לבדוק מה שלומי.
הגיעה רחל דבורה והשכיבה במיטה שלי את כל 34 הבובות שלה שכולן היו באופן מפתיע חולות…
הגיע צבי שהביא לי ציורים שצבע בחיידר ואת אלבום התמונות שלנו.
הגיע הלל עם מגש ועליו מפית יפה, כוס תה, וחתיכת עוגת מייפל בננה שהכנתי בשארית כוחותי לכבוד שבת. הוא גם כיסה אותי ב 4 שמיכות כולל השמיכת כובד שלו, והוסיף ואמר “עכשיו תרגישי כל הזמן כאילו שאני מחבק אותך”.
ואילה נכנסה ויצאה כל הזמן ומידי פעם טיפסה למיטה לנמנם לידי וסתם להתגלגל מצד לצד, העיקר שאני שם.

ואת כולם שאלתי – מפחיד אותך שאני לא מרגישה טוב? נתנו מילים לרגשות שלהם, לאוורר אותם החוצה.
והסברתי מה קרה לי , במילים פשוטות (ותודה לעולם המושגים מהכדורגל של הילדים, שבא לעזרי כדי להסביר איך עובדת התקפה והגנה בגוף שלנו).
והזכרתי להם שגם הם מידי פעם קצת חולים, ואחר כך מבריאים.
וחיברתי את הקב”ה ואת ההשגחה שיש לכל אחד מאיתנו.
*והרחקתי מהם.* לי שום דבר לא יקרה אף פעם בחיים, הכל בסדר. רק צינון קטן ויעבור מהר.

אני תמיד צוחקת שלאמהות אין פריבילגיה להיות חולות, אנחנו חייבות לשמור על סטנדרט של וונדרוומן לא?

הפעם, בדחיפה קלה של בעלי, הרשיתי לעצמי כמה ימים של מנוחה. וידעתי שאצטרך לעשות לילדים גישור על תחושת הפרידה שתהיה כאן: אמא בבית, אבל לא איתנו. מוזר ומבהיל!

*איך שמרתי על הקשר ועל הסבלנות שלי?*
השתדלתי לקום מידי פעם ולהתרסק על הספה בסלון במקום במיטה. להיות נוכחת במרחב שלהם, גם אם לא במלוא הכוח והמרץ.
השתדלתי להיות במודעות לחוסר הסבלנות שלי ואיכשהו גיליתי הרבה כוח בתוכי.
ציירתי להם ציורים קטנים ממני, משהו שיהיה איתם וילך איתם ליום שלם של מרוץ החיים במסגרות.
שמענו מלא מלא מוזיקה שכל אחד מהם אוהב, לפרוק קצת תסכולים דרך התנועה.
ובכל פעם שהרגשתי טוב בין לבין – חיבקתי מלא מלא מלא!

שלא תטעו, היו פה ושם פעמים שספרתי עד 10 שיאספו את המשחקים…
והיו ימים שלא היה לי כוח להקריא סיפור.
ולא תמיד הקשבתי לכל מילה שלהם.
ושלחתי איתם פריכיות לארוחת צהריים בלימודים רחמנא ליצלן

והחוסר מושלמות הזה ממש בסדר, כי החיים לא מושלמים.
אבל כשהקשר חזק – הוא מצליח להכיל את הרגעים שבהם ההיקשרות קצת נחלשת.
יש לנו לפעמים נטיה לחשוב שזה הכל או כלום. אם לא הייתי היקשרותית בסיטואציה כלשהי – אני אמא גרועה והכל אבוד.
זה לא ככה.
רבי נחמן אמר – אם אתה מאמין שיכולים לקלקל – תאמין שיכולים לתקן.
רגע אחד של משבר לא משקף אותי ולא משקף את ההורות שלי או את הקשר שלנו.
ואם הייתה סיטואציה שהקשר נחלש – ננשום, נגשר ונאסוף אותם אלינו בחזרה.
*ונזכור שאנחנו מושלמות כשאנחנו לא מושלמות *

אז אם את מכירה איזו אמא קצת מצוננת ועם יסורי מצפון, שצריכה חיזוק – תעבירי לה את הפוסט הזה

ורק בריאות לכולם בע”ה
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG