כשהחתול והאריה נפגשו – מה עושים כשהילדים שלנו מפחדים?

*כשהחתול והאריה נפגשו – מה עושים כשהילדים שלנו מפחדים?*

כל ערב שבת לפני הסעודה, בזמן “שלום עליכם”, אנחנו נוהגים לפתוח את הדלת של הבית כדי שהמלאכים יוכלו להיכנס.
לפני כמה חודשים, בדיוק ברגע הזה,
בתזמון ממש מושלם,
החתול של השכנים ‍⬛ שכנראה חמק להם החוצה – ניצל את ההזדמנות ונכנס לביתנו (כנראה הריח דגים טעימים של שבת…).
הילדים שלנו קצת צחקו, קצת נבהלו,
ובסוף אחרי מרדף קליל מתחת לספות בסלון – הוצאנו אותו כמובן והשבנו לשכנים 🙂
אבל רחל דבורה, שיותר נבהלה מאשר צחקה,
זכרה את האירוע הזה. ומידי פעם כשפחדים צפים – היא נזכרת בזה.

אתמול בלילה היה אחד מהימים האלה.

היא התקשתה להרדם, ואמרה שהיא מפחדת.
שאלתי – “מה מפחיד אותך?”
והיא אמרה – “אני מפחדת שייכנס לפה חתול”.

*איך מתמודדים עם פחדים של ילדים?*
אני אתחיל קודם כל ממה לא לעשות.
לא נפסול את הפחד שלהם “אין לך ממה לפחד, אין פה כלום”.
לא נגרום להם להרגיש מטופשים ומובכים “מה יש לך לפחד? אתה לא תינוק…”.
לא ננצל את הפחד שלהם “יופי, אם אתה לא רוצה שהמפלצת שאתה מפחד תבוא – אז לך לישון מהר!”.
לא נעזוב אותם לבד עם הפחד “אין לי מה לעשות, תיכף יעבור לך”.

כדי להתמודד עם פחדים של ילדים, אנחנו קודם כל צריכים להיכנס לראש שלהם. *למה הם באמת מפחדים?*
הפחדים שהם מבטאים – הם עבורנו קצה הקרחון הנגלה לעין, *לרובד עמוק יותר* של בהלה שמסתתר שם. כשמנגנון הבהלה במוח עובד – זה מתבטא בכל מיני צורות.
יכול להיות שהילד שלי כבר הלך לבד 200 פעם לשירותים בקצה המסדרון או עלה לבד לקומה השניה בבית, אבל פתאום משהו במציאות השתנה ומנגנון הבהלה פועל, *ועכשיו* הוא מפחד לעשות גם דברים שכבר עשה בעבר.
אין חוקיות מסודרת עם בהלה.
יכול להיות שהתינוקת שלי נרדמה לבד מלידה, אבל *עכשיו* בגיל שנה משהו השתנה.
נשאל את עצמנו – האם מנגנון הבהלה של הילד שלי עובד? משהו גורם לו לדריכות?

אז הצעד הראשון יהיה – לחזק את הקשר, לרכך את הבהלה. כשהקשר בטוח והילד מרגיש את זה – הבהלה פוחתת.
עם רחל דבורה אני פשוט קראתי לה לשכב לידי במיטה והתחבקנו, וליטפתי אותה.
אחר כך – נכיר בפחד שלהם. “זה ממש בסדר שאת מפחדת, זה יכול לקרות. גם אני כשהייתי בגיל שלך קצת פחדתי בחושך.”.
ננסה להרגיש את הילדים שלנו, ודרך זה נבחן מה עובד להם. רחל שלי מאוד אוהבת שאנחנו עושות וונטילציה לפחדים דרך משחק, וזה מתאים להרבה ילדים.
אז הוצאתי את היד שלי, שהפכה לרגע לחתול, ועשיתי קולות של “מיאו”, וביקשתי מרחל להסתכל על היד שלה. כשהיא הוציאה את היד – צעקתי “אמאלה אריה!!” ועשיתי קול של חתול מבוהל, וה “חתול” שלי ברח. עכשיו היה התור שלה לשחק את האריה בעצמה. כל פעם הוצאתי את “החתול” והיא את “האריה” ששאג עליו, והחתול ברח.
עשינו את זה כמה פעמים שהיא צחקה מאוד, עד שהרגשתי הפחד נעלם לו.
ובאמת, כמה דקות של ליטופים, ושיר “נומי נומי” בגרסה הביתית שלנו עם התאמות אישיות – והיא נרדמה ברוגע.

אני שמה כאן את הפוסט שכתבתי לפני כמה זמן על משחקים כדרך לחיזוק היקשרות. משחקים הם כלי מצויין להפגת מתחים, פחדים, תסכולים, עצב. ממליצה מאוד מאוד להשתמש בהם ביום יום, הם לא דורשים היערכות מיוחדת והקסם שלהם נשאר להמון זמן.

שבוע נפלא ומלא חיבורים ואהבה!

שתפי עם מי שצריכה לקרוא את זה:
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG

קישור לקבוצת השיתופים והשיח: https://chat.whatsapp.com/BFJc8NAuYzp1XQaXTw9izk <ההודעה נערכה>