“למה אתה מתנהג ככה??”

*”למה אתה מתנהג ככה??”*

לפני כמה ימים שיתפה אותי אמא מהממת:
“לפעמים אני מרגישה שכל היום אני רק סביב ההתנהגויות של הילדים:
מריבות, חוצפה, קושי בפרידות, התקפי בכי, צעקות, סירוב לשיתוף פעולה…
וכמעט באופן אוטומטי, יוצא לי המשפט הזה:
*”למה אתה מתנהג ככה??”*
וכמובן שכשהמשפט הזה יוצא- הכל רק הופך להיות גרוע יותר!”.

אני שומעת את זה לא מעט.
הרבה הורים אומרים לי:
*”הבן שלי כל היום מחפש אותי! מנסה אותי! בודק גבולות!”*
ואני עונה להם – נכון! הוא באמת מחפש אותך! הוא מחפש *את הלב שלך*.

אז מה קורה כאן?
הילדים האלה נמצאים *במרדף היקשרותי* – מרדף אחרי קרבה, ביטחון, שייכות.
והמרדף הזה יוצר אצלם *מתח עצום*, שמוציא החוצה התנהגויות שלפעמים לנו, כהורים, פשוט קשה לשאת.
אבל אני מזכירה לנו שמאחורי כל התנהגות – יש לב. יש רגש שמוביל להתנהגות הזו.
ולב שמרגיש *מתח היקשרותי* – לא מצליח להתנהג “יפה”.

וזה לא תמיד קורה ברמה המודעת.
הם לא יודעים להגיד “אני מרגיש לבד” או “אני מתגעגעת אלייך”.
אבל הם אומרים את זה דרך הגוף, דרך המבט, דרך הבלגן….

למשל:

*ילדה בת 10 באה לבקר את אמא בבית חולים אחרי לידה.*
היא חיכתה לרגע הזה. הכינה ציור, התרגשה.
אבל כשהיא נכנסת ורואה את אמא מחזיקה את התינוק –
היא זורקת את הציור, צורחת, עושה “דווקא”.
האמא נעלבת. אולי גם קצת מתביישת מהסביבה. “למה היא מתנהגת ככה?”
אבל בעצם הילדה מרגישה: *”איבדתי את המקום שלי.”*

*ילד בן 4 רואה את אמא שקועה בטלפון אחרי הגן.*
כל היום הוא חיכה לה.
אבל עכשיו היא “שם” ולא איתו.
הוא מתחיל להפריע, שופך מים בכוונה, בודק כל גבול.
ואמא שואלת: “מה נהיה ממך?”
אבל בעצם הוא אומר: *”תראי אותי! אני עוד חשוב לך?”*

ובדרך כלל, האירועים מהסוג הזה מוציאים מאיתנו תגובות שמגבירות את חוויית הפרידה: הרמת קול, איום, עונש, כעס.
ומעגל התסכול ממשיך….

אז מה עושים?

לפני שנגיב, ננסה לזכור:
התנהגות היא *ביטוי לרגש*.
היא השפה של הילד “לדבר” את הרגש שלו.
דרכה הילד שלנו משקף לנו איך הוא חווה את ההיקשרות אלינו.
דרכה הוא מבקש קשר. ביטחון. שייכות.

לפני שנעניש, נאיים או נתאכזב – ננסה להתחבר.
לפעמים זה איסוף במבט, חיבוק, מילה רכה, רגע של נוכחות, חיבור לעולם שלהם. להגיד להם במילים: עשית את זה כי אתה מתגעגע אליי נכון?

ואז, כשילד מרגיש בטוח בקשר – הוא כבר לא צריך להילחם עליו בהתנהגות.

ואם במהלך היום נצליח לתת להם את תחושת החיבור *לפני* שהם דורשים אותה, לפני שהם יוצאים למרדף – המתח ירד אף יותר.

‍♀️ זה לא תמיד קל, במיוחד כשאנחנו עייפות, מוצפות או עסוקות.
אבל אפילו מודעות קטנה – משנה את כל הדינמיקה.

וחשוב לזכור – היקשרות היא לטווח ארוך. אנחנו לא תמיד נראה תוצאה מיידית. אבל אם נדבוק בתגובות שלנו, נכיל את ההתנהגויות ונראה לילדים שלנו *שאנחנו רואים את הקשר* – לאט לאט המתח ירד, ההתנהגויות יתמתנו.

אז אם גם את שואלת את עצמך לפעמים “למה הוא מתנהג ככה??” –
אז רק תזכרי: הוא פשוט מחפש אותך

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG