אז תכל’ס,

*אז תכל’ס,*
*מה חשוב שתדעו על הסתגלות של ילדיכם למסגרת?*

פתיחת השנה במסגרות מתקרבת,
חלק מהילדים כבר התחילו את המסגרות בראש חודש אלול.

בואו ננסה להתמקד ולהבין מה הכי קריטי שתדעו על הסתגלות, ואיך אפשר לגרום לה להיות יותר קלה עבור הילדים שלנו.

דבר ראשון, נקודת המוצא הראשונה שלנו היא *שאין פתרונות קסם*. אין כפתור שאפשר ללחוץ ולגרום להסתגלות להתרחש ברגע. ההסתגלות היא תהליך, לפעמים ארוך ולפעמים קצר יותר. אבל הוא יכול להיות קשה ומורכב, ויכול גם להיות נעים ומחבר.

כדי להבין איך להתמודד עם זה, בואו נבין רגע מה זו בכלל הסתגלות?
הסתגלות בעולם ההיקשרותי היא בעצם מצב שבו הילד שלנו חווה מציאות שהוא לא רצה ולא ביקש, שהוא *מתוסכל* ממנה, אך אין ברירה אחרת והוא צריך לפגוש בה ולהשלים עם המציאות הזו.
אם נחשוב על עצמנו כמבוגרים, שנתקלו במצבים כאלה, זה בהחלט מובן שיהיה לפעמים קשה אפילו לנו להסתגל למציאות שלא רצינו בה.

ולכן כדי לעזור לילד שלנו להסתגל, נהיה חייבים לעזור לו להתמודד עם התסכול. אנחנו צריכים להיות המבוגר האלפא, שיש לילד היקשרות חזקה איתו, שמלווה את הילד למסגרת, מאפשר לו להישען ולהיסמך עליו. וכך לאט לאט ניצור היקשרות גם עם הדמויות האחרות.

וברמה המעשית, הנה כמה רעיונות:

*בכי:* לאפשר לילד שלנו לבכות, ולדאוג שגם במסגרת מאפשרים את זה. ולא רק מאפשרים, אלא נדאג להיות לצידו, לתמוך ולהכיל את הבכי שלו.

*הדרגה* : ננסה להכיר לו את המסגרת החדשה *בהדרגה*. הרבה מידי דברים שהוא לא רצה ולא ביקש – יצרו אצלו עוד יותר תסכול. ולכן אם יש אפשרות להגיע בצורה הדרגתית למסגרת, לטעום כל פעם עוד חלק מסדר היום, בליווי שלכם כמי שהילד בוטח בהם- זה יהיה נהדר.
חשוב לומר כאן שגם *ילדים ממשיכים* באותה מסגרת יצטרכו הדרגה, לפעמים יהיה להם קשה לחזור גם אם המקום מוכר להם.

*לייצר חיבורים בין הבית למסגרת:* אפשר לצלם את המסגרת של הילד ולהראות לו תמונות משם, לספר על הצוות שמחכה לפגוש אותו, ולדאוג שגם יהיו תמונות וחפצים שהילד לוקח מהבית. אנחנו קוראים לזה “עוגן היקשרותי”- חפץ שהילד לוקח איתו מהמקום הבטוח שלו אל המקום שאליו הוא עדיין מסתגל. בגד של אמא, שמיכי, מחזיק מפתחות, ציור קטן על היד, בושם של הריח של אבא על הבגדים וכו’.

*להיות איתם:* לא לפחד לבקש לשהות עם הילדים יותר זמן במסגרת. להסביר בנעימות שזה חשוב לכם ולו, שההדרגתיות היא חלק מהתליך ההסתגלות. מסגרת שרואה אתכם – תאפשר את זה.

*”איסוף היקשרותי” – לאסוף את הילד רגשית:* לפני שנפרדים מהילד בבוקר – לעשות טקס קטן של פרידה שמרגיש לו בטוח: חיבוק, נשיקה, משפט קבוע (“אמא תמיד חוזרת אחרי ארוחת צהריים”). משהו צפוי ובעל עוגן.
ובמפגש בסוף היום, אל תמהרו לשאול “היה כיף?”. כנסו לעולמם, אפשר לעשות איתם סיבוב במרחב ששהו בו במהלך היום. נסו לפתוח ערוץ שיאפשר לו לספר באמת מה עבר עליו. “התגעגעת?”, “היה משהו ששימח אותך?”, “היה משהו שקצת פחות אהבת?”. גם אם הוא לא מדבר – עצם השאלה נותנת לגיטימציה לרגש.

*תזכורת לעצמנו כהורים:* כשקשה לילד – זה לא אומר שמשהו לא בסדר. זה דווקא סימן שהוא מרגיש בטוח להרגיש. בכי הוא לא תקלה, אלא ביטוי של קשר.

*רגרסיה זה לא רגרסיה* – לפעמים הילד יתחיל שוב להרטיב, יתקשה לישון וכו’. זה לא אומר שחזרנו אחורה, אלא שהוא *נמצא בעומס רגשי וצריך יותר קירבה*. כשנחזיר לו ביטחון – גם זה יירגע.

*להיות בהקשבה פנימית:* מה התהליך הזה מעורר בנו, כהורים? האם אנחנו לחוצים? עצובים? כשאנחנו מקבלים את הרגש שלנו (היי, ומותר גם לנו לבכות!) – יהיה לנו יותר קל להכיל אותם ולקבל את הרגש שלהם.

*והכי חשוב – תזכורת*:
השלב הזה הוא זמני. השלב הזה שבו הבכי שוטף, או הלב מתכווץ, הוא שלב. וכל שלב עובר. *מה שנשאר עם הילדים זו הדרך שבה אנחנו מלווים אותם בתהליך הפנימי שלהם.*

מאחלת לכל הילדים המתוקים הסתגלות נעימה, טובה, ומחזקת ושנה טובה ומוצלחת בעזרת השם!

שירלי

שתפי עם אמא שצריכה לקרוא על הסתגלות למסגרת
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG

ומוזמנת להצטרף לקבוצה הפתוחה לשיתופים והתייעצויות, להתייעץ על ההסתגלות למסגרת: https://chat.whatsapp.com/BFJc8NAuYzp1XQaXTw9izk <ההודעה נערכה>