אין לי זמן

*אין לי זמן*

זמן.
אולי המשאב הכי יקר שיש לנו.

תמיד חשבתי שיש הלימה בין כמות הזמן שאני נמצאת עם הילדים, לבין רמת הרוגע שלהם והחיבור איתם.
כמה חופשות לידה , שבמהלכן הייתי *רק* עם הילדים, הוכיחו כמה האקסיומה הזו לא נכונה ‍♀️

התקופה האחרונה, חזרה מחופשת לידה לעבודה, לפגישות, למשפחות חדשות שאני זוכה ללוות ברוך השם – וכל כך מעט זמן שנותר לי לבית שלי בהשוואה לחופשת הלידה שבמהלכה הייתי כל כך הרבה איתם.

שנים אחורה…
אני זוכרת את התסכול הגדול שהיה לי, בסוף יום, יושבת מותשת על הספה בסלון כשהילדים כבר ישנים, אחרי יום סוחט וערב סוחט ובידיעה שמצפה לי לילה סוחט לא פחות….
הימים האינטנסיביים שהשקעתי את כל כוחותיי בילדים, בסופם נותרתי לאסוף את שברי הציפיות שהתנפצו…
מתסכל. מעצבן. מייאש.

כשגיליתי את הגישה ההיקשרותית הבנתי כמה מסביב הייתי, ולמדתי לדייק את עצמי.
הבנתי שזמן – הוא משאב, ככל המשאבים.
שאם לא יודעים לנצל אותו בצורה איכותית – השימוש בו לא ימוצה.
ממש כמו יהלום ענק ויקר שאפשר לשבץ על טבעת מיוחדת, או להשאיר אותו כאבן בשולי הדרך.

*האם הזמן שלנו עם הילדים מנוצל היטב?*
מחקר שנערך בשנים האחרונות גילה שמשך הזמן שבו הורים משקיעים בילדיהם בשיח משמעותי ואיכותי (לא דיבורים על מה “תרצו לאכול הערב?” ו”לך להתקלח” אלא שיח עמוק ופנימי) מסתכם ב 10 דקות.
ביום.
וגם זה, כשאוספים דקה לדקה ומחברים ביחד את שבבי הזמן האלו, רגעים יקרים מפז, שבהם אנחנו מצליחים לגעת להם בלב.

תפיסת הזמן ביהדות, כך אומר הרב יהונתן זקס זצ”ל, היא מורכבת.
הדבר הראשון שהקב”ה קידש בעולם הזה היה למעשה זמן: הזמן של יום השבת. וגם המצווה הראשונה של בני ישראל הייתה קידוש החודש. שוב, זמן.

למעשה דווקא בעידן שלנו יש לנו הכי הרבה זמן שהיה אי פעם לאנושות.
אנחנו כבר לא צריכים ללקט לעצמנו מזון ולעבד אותו,
כדי להגיע ממקום למקום יש לנו מכוניות.
הכל קורה מהר, אינסטנט, כאן ועכשיו.
אז….
בתכלס – אמור להיות לנו המון זמן.

העניין הוא שכמו שהאופן שבו דברים פועלים השתנו – כך גם הציפיות שלנו השתנו.
אנחנו רוצים שגם עם הילדים – הכל יהיה *כאן, עכשיו, מיד*.
אבל מה לעשות,
*הלב האנושי נותר אותו לב*
הוא לא אינסטנט.
יש תהליך, התבוננות, עצירה
שצריכים לעבור
כדי להגיע *לקשר*. כדי להגיע לנקודת החיבור, שמרגיש כאילו שכבות רבות מכסות עליה.

רגע לפני שבת,
בואן נעצור רגע לחשוב –
*איפה בשבת הזו אני מחזקת את הקשר עם הילדים שלי?*
אנחנו לא צריכים שעות ארוכות, אלא נקודות קטנות של קשר, איסופים כאלה, שיהיו איכותיים ולא בהכרח ארוכים.
הנה כמה רעיונות:
– להקדיש 5 דקות לילדים הרגישים שלנו ולדבר איתם על הסעודה, איך היא תהיה ומה מחכה לנו. כי הם אוהבים לדעת למה לצפות.
– בערב, כשהילד הקופצני משתולל – לצאת איתו ביחד מהסיטואציה, לשבת במקום שקט. ביחד. לכמה דקות שלכם.
– לשבת עם שני ילדים ביחד ולשחק משחק או לקרוא סיפור.
– לעשות בסעודה סבב שכל אחד אומר תודה על משהו שהיה לו בשבוע האחרון.
– לפני שבת, בהיערכות, לשים שיר ולרקוד ביחד.
– להכין ביחד עם הילדים משהו לומר במשותף בשולחן השבת.
– לאפשר לילד שצריך את זה – לשבת לידי בשולחן.
– להזמין אותם להשתתף איתי בהכנות, בסידור השולחן והאוכל.
– פשוט לחייך, ליצור קשר עין ולחייך.

בשבת, לא רק שיש לנו זמן.
השבת היא מעל הזמן,
יש לנו את כל הזמן שבעולם!

שתהיה שבת שלום של קשר וחיבור

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG