*אתגר שלושת השבועות; אתגר #2 חיזוק שורשי ההיקשרות חלק ב’*
לפני הפוסט, אני רוצה להעלות כאן שאלה ששאלה אותי אחת האמהות, וזו שאלה שחוזרת הרבה פעמים למי שנחשף לגישה ההיקשרותית:
> נשמע שהגישה ההיקשרותית היא לא מחנכת למשמעת, ואין בה גבולות. איך ילד לומד לקבל “לא” אם אני רק נותנת לו כל מה שהוא רוצה?
אז אמא יקרה,
בהחלט שאלה טובה! וחשוב לי לעשות סדר.
בגישה ההיקשרותית בוודאי שיש משמעת. אך נקודת המוצא היא זו ששונה מגישות אחרות: החיבור לילד. לרגש שלו, למסוגלות שלו, להתפתחות שלו, ליכולות הקוגניטיבות שלו, ליכולות המנטליות והפיזיולוגיות שלו. מתוך החיבור הזה – אנחנו מובילים את הילד. אנחנו לא מתכנתים את הילדים. מערכת היחסים היא לא “שולט” ו”נשלט”. אין פה מישהו עליון שחייבים לציית לפקודותיו, מלך ונתינים או כל מיני הגדרות כאלה שנתקלתי בהן…
בוודאי שנציב גבולות, יהיו גם הרבה פעמים שהילד שלנו יבכה מאוד ממשהו שהוא רוצה ואנחנו לא נסכים, וזה בסדר (אל דאגה, נדבר עוד על בכי…).
החינוך בגישה ההיקשרותית מבוסס על תיאום ציפיות – שלי כאמא, אל מול הילד שלי ומה אני יכולה לצפות ממנו. כשיש חיבור חזק, קשר חזק – אני לא צריכה איומים ועונשים והפחדות. הילד שלי ישמע ממני “לא” ויעמוד בפני גבול, אך ירגיש את ההכרה שלי ברצון שלו, והאמפתיה על התסכול שהוא חווה. הילד מעצמו רוצה להיות טוב, וכדי להיות טוב – הוא צריך להיות בלי מגננות, ולשם כך הוא צריך להרגיש בטחון בקשר.
איך מייצרים ביטחון בקשר?
מתחילים מהבסיס, חיזוק שורשי ההיקשרות 🙂
בפוסט הקודם התחלנו לדבר על שורשי ההיקשרות והחשיבות שלהם, ונותרו לנו עוד שניים, שני שורשים שהם עמוקים מאוד ולכן גם דורשים מאמץ מאוד גדול. אבל הם כל כך חזקים ומשמעותיים להיקשרות.
אז נתחיל?
*שורש חמישי: שנה חמישית, היקשרות דרך אהבה*
הילד המתוק שלנו מבין שאנחנו שייכים, שאנחנו קשורים ושהם בלב שלנו. הם רוצים לדעת שאנינו אוהבים אותם ללא תנאים, שבכל זמן ובכל התנהגות ובכל מקום – אנחנו אוהבים אותם. שני דברים יקרו כאן סביב גיל 5: הם ירצו להביע אהבה, יציירו לנו לבבות, יספרו לנו כמה הם אוהבים אותנו וירצו להביע את האהבה שלנם בכל מיני דרכים.
הדבר השני והקצת פחות חביב הוא שנתחיל לחוות יותר קונפליקטים וסיטואציות מאתגרות. פשוט מאוד בגלל שהם בטוחים בנו ובקשר איתנו.
*איך נחזק את השורש הזה?*
נראה להם אהבה ללא תנאי. בלי משפטים כמו “רק אם תאסוף את המשחקים אני אתן לך חיבוק” או “הלילה לא נקריא סיפור כי לא התנהגת יפה”. אל תשתמשו במקומות הפגיעים של ההיקשרות ביניכם כדי לגרום להם לפעולה. גם אם הם עשו משהו מכעיס – שברו חפץ או צרחו את נשמתם – לא להתנתק מהם. לאהוב אותם, ולהראות להם את זה, ולצד זה להציב את הגבול.
אפשר לדבר על כמה אני אוהבת אותך, עד השמים דרך הכוכבים ובחזרה אינסוף פעמים, להחביא להם פתקי אהבה וכו’.
*שורש שישי, שנה שישית: היקשרות דרך להיות מוכר וידוע*
זה השורש הפגיע מכולם, והוא יהיה בשיאו בגיל 7-8. הילד רוצה לדעת שאנחנו *מכירים* אותו כל כך טוב עד שאנחנו *יודעים* מה הוא הכי אוהב והכי רוצה, גם בלי שיצטרך לדבר. אנחנו המקום הבטוח של הילד שלנו.
*איך נחזק את השורש הזה?*
נתחבר אליהם, נכיר אותם ונראה להם את זה. הם “יבחנו” אותנו בשאלות על עצמם ויצפו שנדע את התשובה עליהן. תחשבו כמה מדהים זה לדעת שמישהו מכיר אותי כל כך טוב, כמה ביטחון זה נותן לי, שאני יודעת שאני יכולה להיות לחוצה ממשהו ויהיה מישהו שידע לעזור לי כי הוא יודע מה אני צריכה. או מישהו שמכיר אותי כל כך טוב שאני יכולה לספר לו דברים ולשתף והוא ידע בדיוק מה אני מרגישה ואיזו עצה טובה לתת לי. אני ארצה לספר לו הכל!
אז עכשיו כשיש לכם בידיים את כל 6 השורשים, יש לכם 6 דרכים לחזק את ההיקשרות עם הילדים שלכם. היקשרות בעלת שורשים חזקים תלך עם הילדים לכל החיים, *השורשים הללו ילוו אותם בכל קשר שהם יבנו בחיים.*
ומה המשימה הפעם?
קודם כל, לבחון את השורשים האלו בקשר שלכם עם ילדיכם (בהתאם לגיל. וזכרו שמהשנה השישית לחייהם – כל שורשי ההיקשרות כבר קיימים).האם ייש שורש שלדעתכם צריך לחזק?
שנית, מזמינה אתכם לבחור גם הפעם שורש אחד שהייתם רוצים לחזק. מוזמנים לשתף אותי אם אתם מתלבטים ולא בטוחים כיצד לעשות זאת.
מחכה לשמוע מכן
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG