להלן הפוסט מפסח:
*אתגר #4: הזמנה לתלות*
את נכנסת הבייתה אחרי יום מתיש ומעייף.
כל מה שבא לך זה לשים הכל על מיוט ולהיזרק על הספה.
בעלך ניגש אלייך עוד לפני שחלצת נעליים, ואומר לך “מתוקה, בואי הכנתי לך כוס קפה, וגם חתכתי לך מהעוגה שאת אוהבת” .
הקסם הזה ממשיך, ואחרי כמה דקות הוא אומר לך “הדלקתי לך דוד, וקניתי לך את השמפו המיוחד הזה שאת משתמשת, זה באמבטיה”.
נכון כיף?
כלומר, קפה יכולת להכין לעצמך בתכל’ס. גם ללחוץ שניה על הכפתור של הדוד או לקנות את השמפו. את הרי אדם מבוגר ועצמאי לאז?
אבל כמה נחמד שיש שם מישהו שחושב עליי, רואה אותי שאני גמורה ומבין איך אני מרגישה. ובלי מילים הוא נותן לי אפשרות *להישען עליו* כדי שתהיה לי אפשרות לקבל את הכוח *להמשיך בעצמי*. ומתוך זה הקשר שלנו צומח ומתחזק!
אנחנו חיים בעולם שמאוד מאוד מעודד ואפילו אפשר לומר דוחף לעצמאות בגילאים מאוד צעירים. שידעו לנעול נעליים לבד, להרדים את עצמם לבד, להתלבש לבד, להכין לעצמם לאכול לבד… וזה בסדר, ילד יכול לעשות דברים בעצמו.
העניין הוא שאנחנו כל כך מוכווני עצמאות, שקצת איבדנו את השריר ההורי הזה שמזמין לתלות. מזמין ילדים ליפול אחורה ושאנחנו נתפוס אותם.
אנחנו כל כך מפחדים שהם יגיעו לגיל בוגר ולא ידעו לנגב לעצמם אחרי השירותים, או לא יצליחו להתקלח לבד.
ובנוסף לזה, קצב החיים המטורף שאנחנו חיים בו קצת שיבש לנו את הסבלנות, וכופה עלינו לדחוף את הקטנטנים האלה לעצמאות.
אין לי סבלנות לשבת ליד הילד שלי עד שהוא יירדם, אין לי סבלנות לקלח אותו, אין לי סבלנות לבוא לנגב לו בשירותים….
עצמאות
מנהיגות
התחשבות
סקרנות
לרוץ קדימה
את כל אלה אנחנו לא צריכים “ללמד”. הם יבואו באופן טבעי לבד כשיש סביבה בטוחה שבה לילד יש מנוחה ממרדף אחרי ההורה, סביבה שמותר לילד ליפול בה מידי פעם.
הזמנה לתלות היא בעצם לעשות עבור מישהו אחר את מה שהוא יכול לעשות לבד בעצמו.
זו הזמנה *להיתלות ולהישען עלינו*. וזה התפקיד ההורי שלנו: לא לגדל את הילדים, אלא להפוך את *היכולת לסמוך* עלינו לקלה עבורם.
מדברים היום בלי סוף על *סמכות הורית*.
הרי מה המשמעות של המילה *סמכות*?
לסמוך – לתמוך
להיסמך- להישען
להיות סמוך – קרוב
כשאני אומרת למישהו שאני סומכת עליו – אני בעצם אומרת לו “אני נשענת עליך, רק אל תזוז כי אני אפול”.
הסמכות מגיעה מקרבה, וקרבה מגיעה מתלות.
כשאני לא מספקת את התלות הזו עבור הילדים שלי – הם נכנסים למצב של *בהלה*, משהו בקשר משתבש, והם מנסים *להעביר את התלות הזו למישהו אחר*. ומישהו אחר הופך להיות הכתובת שלהם, המקום שהם נסמכים עליו. וזה לגמרי לא מה שהיינו רוצים…
היום אני מזמינה אתכן לנסות להתגבר על הפחד שאם תזמינו לתלות – ילדיכן לא יגדלו להיות עצמאיים.
להיפך,
כשצרכי הילד יתמלאו על ידי הזמנה לתלות – המוטיבציה להיות עצמאי *תגיע לבד*.
*אז כמה דגשים להזמנה לתלות:*
1. נבחר משהו שהילד יכול לעשות בעצמו, ונעשה עבורו. ככה פשוט 🙂 אפשר להכין לו כבר מברשת שיניים עם המשחה, לנגב לילד בשירותים, להציע לילדה לסרק אותה או לקלח אותה, להכין לו את הבגדים לבוקר תלויים יפה על קולב קטן, להגיד לו שאתן מוזגות לו כוס מים ומביאות לשולחן, לסדר עבורה את השמיכה במיטה…
2. להציע לסדר עבורם בלגאן שעשו או לאסוף משחקים שפוזרו זו לא הזמנה לתלות. אפשר כן להציע להצטרף ולעשות *ביחד*.
3. אל תשתמשו בתלות נגדם. לא היית רוצה שבעלך יגיד לך שהוא יכין לך קפה רק אם תסיימי לשטוף כלים… אז אל תציבו תנאים.
4. תנשמו!! ותהיו עם הלב בפנים! הילד או הילדה שלכם יהיו עצמאיים. עכשיו הם עדיין תלויים בכם. והם צריכים אתכם.
*אז מה האתגר הפעם?*
נסו להזמין לתלות במהלך היום. אני אוהבת לפתוח את הבוקר בטוב ובהזמנה לתלות, וגם לסיים את היום כך.
ממליצה לכן לקחת “מקדם ביטחון” של כמה דקות אקסטרה אם מדובר במשהו שעלול ליצור לחץ אם לא יתבצע (למשל אם צריך לצאת בזמן בבוקר לגן אז לקחת 10 דקות אקסטרה להקדיש לזה). כי לחץ שלכן === לחץ שלהם.
שיהיה המון בהצלחה
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>