גישור

*גישור*

“אמא תקריאי לי סיפור!” כך רצה אליי רחל דבורה עם ערמה מכובדת של ספרים.
“בשמחה! בואי נבחר ספר אחד שאת רוצה?”
רחל התלבטה ובחרה את אחד הספרים האהובים עליה, עם שלל סיפורים שהיא מכירה היטב ולא נמאס לה מהם אף פעם.
היא דפדפה ובחרה את אחד הסיפורים מהספר, והתחלנו לקרוא בו.
סיימתי להקריא שניים מתוך 5 דפים, וכשהגיע הזמן להעביר עמוד רחל עצרה אותי ואמרה לי: “אמא את לא מעבירה נכון, צריך להעביר לכיוון השני!” והיא התכוונה שנעביר אחורה לעמודים שכבר קראנו.
שאלתי אותה: “את בטוחה? כבר קראנו את העמודים האלה, הנה את רואה? צריך להעביר קדימה לעמודים שעדיין לא קראנו”.
אבל רחל ממש התעקשה.
לקחתי רגע להרהר מה קורה פה.
הרגשתי את הדריכות שלה, משהו בהתנהגות הזו הוא לא “סתם”. וניסיתי להיכנס לראש שלה.
אמרתי לרחל חצי בשאלה – “מתוקה אני רואה שמשהו מטריד אותך. את מעבירה אחורה במקום קדימה, את לא רוצה שהסיפור יסתיים?”
רחל ענתה – “כן, אני רוצה שתקריאי לי אותו הרבה זמן”.

הצורך בהיקשרות.
כמה שהוא בסיסי הצורך הזה.
הצורך להיות קרובים ולהרגיש שמישהו איתנו
זה צורך שלא נעלם, אלא רק משנה צורה. בגיל 4 זה סיפור שמבקשים שוב ושוב. בגיל 40 זה אולי שיחת טלפון באמצע היום.

אצלנו בבית אולי חלק מהעניין זה שכל האחים בחופש ביחד כבר כמה זמן, ואמא ואבא איכשהו מתחלקים בין כולם,
ובטח גם תורמת העובדה שאמא בהריון ועוד רגע בע”ה יולדת…
אז למה דווקא עכשיו בזמן שכולנו ביחד עולה המתח?
דווקא כשאני הכי איתה מקריאה סיפור רק לה?
כי ככל שהחיבור יותר חזק ומורגש – כך גדל הפחד לאבד אותו.
התפקיד שלנו המבוגרים הוא להזכיר להם שהחיבור לא הולך להיגמר, הוא לנצח. גם בטוב וגם כשמבלגנים את הבית 🙂

אחרי שחיבקתי את רחל דבורה והתקרבתי אליה עוד קצת, אמרתי לה “אהובה שלי, את ואני נסיים את הסיפור הזה, ואז נקרא עוד סיפורים. לכי תביאי עוד שני ספרים שיחכו לנו, בסדר?”.
וככה היה לנו עוגן ומשהו להיאחז בו , *גישור* בין החשש מהפרידה שתגיע בעקבות סיום הסיפור
להמשך החיבור שלנו.

עוד רגע חוזרים למסגרות,
הרבה מאוד מדברים על *הסתגלות*,
מעט מידי מדברים על *פרידה*.
חלק מתהליך ההסתגלות שהילדים שלנו יעברו כרוך בפרידה, ואנחנו נצטרך להיות שם כדי לתמוך בהם.
לגשר להם בין הפרידה > לחיבור,
להרבות באיסופים היקשרותיים שמחזקים את הקשר,
לשדך בינם לבין הגננת או המורה.
ובעיקר לזכור שהלב הרך השלהם הוא פגיע מאוד, והם צריכים אותנו בקצב שלהם. חלקם ייפרדו מהר יותר וחלקם יצטרכו אותנו עוד.
בימים הקרובים אכתוב כאן כמה טיפים שיעזרו גם לקטנים וגם לגדולים להסתגל למסגרת החדשה בצורה היקשרותית. כדכאי לעקוב 🙂

המשך חופש נעים בינתיים

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>