הסוד לפיתוח עצמאות

*הסוד לפיתוח עצמאות*

אמא, גם את חושבת כבר מעכשיו על מחר בבוקר? ‍

האם מחר יקרה נס ותצליחו לצאת מהבית בזמן?
האם הם סוף סוף יתארגנו בעצמם, יתלבשו וישימו נעליים בלי וויכוחים?
האם יש סיכוי שמחר הם לא יאחרו לבית הספר?
מתפללת שמחר הבוקר יעבור בנעימים ובלי וויכוחים והתנגדויות?

אני מניחה שגם את, כמו כולנו באיזשהו שלב, ניסית להעביר אליהם את האחריות על ההתארגנות שלהם. שיתמודדו!!!
ניסית לוח התארגנות,
טבלת ניקוד,
פרסים,
ו…. זה תפס לכמה זמן עד ש….
וכבר אין לך כוח לבקרים האלה

*אז אם ענית “כן” על משהו ממה שתיארתי – הפוסט הזה ממש בשבילך.*

העניין הוא כזה: חלק מלפתח היקשרות עם מישהו אחר זה להכניס ליום יום שלנו *רגעי הזמנה לתלות* .
אלה בעצם רגעים בהם אני עושה עבור הילד שלי משהו שהוא *לגמרי יכול לעשות בעצמו.* ובכך אני מזמינה את הילד שלי להיזכר שיש פה קשר, ושהוא חזק ונוכח כל הזמן. וכל מה שהילד שלי צריך לעשות זה פשוט להישען עליי, אני אחזיק אותו.
כשהביטחון בקשר קיים – מגיע רוגע. כשהילד שלי רגוע ולא נמצא במרדף היקשרותי – הוא פנוי ליזום, ליצור, להעז, וגם – רתום לשתף איתי פעולה.
זה לא פינוק, אנחנו לא נעשה בשביל הילדים שלנו הכל כל הזמן. זה פשוט רגע שמזכיר להם: *חמודי, אני כאן, הקשר שלנו כאן, זוכר? אתה יכול להרפות!*

נסו לדמיין את הסיטואציה הבאה: את מגיעה הבייתה מיום עבודה מעייף. רק בא לך לשכב בסלון ולבהות בתקרה ושמישהו יכיל אותך כי את לא מסוגלת להכיל את עצמך…. בעלך רואה אותך, קולט את ההרגשה הזו שלך ואומר: “מאמי, שבי בסלון. אני אכין לך קפה כמו שאת אוהבת ואחתוך לך עוגה. מה את אומרת?”.
האם זה פינוק?
*לא.*
האם זה יגרום לך להפסיק להכין קפה לעצמך ולצפות מבעלך לעשות את זה לנצח?
*גם לא*.
ההרגשה שלך: “וואיי! רואים אותי! בלי שבכלל דיברתי, היה פה מישהו שתפס אותי ואיפשר לי להרפות ולשחרר. הוא כל כך מכיר אותי!”. כמה הדבר הזה מחזק את הקשר בינינו? המון.

*אנחנו נמצאים במרדף אחרי עידוד לעצמאות.* במסגרות החינוכיות, וגם בבתים, הדחיפה לעצמאות היא מגיל ממש ממש קטן.
התבלבלנו היום בפרשנות שלנו למושג “חוסן”, עד כדי כך שאני מקבלת צמרמורת כל פעם שהוא מוזכר…
חוסן מגיע מתוך ביטחון שמתפתח אצל הילד, כאשר הוא מרגיש פיזית שיש מאחוריו מבוגר שמחזיק אותו. *חוסן מגיע מתוך קשר והתכנסות פנימה, ולא מתוך דחיפה החוצה.*

תינוק קטן מעז לנסות ללכת רק אחרי כמה פעמים שהוא נפל ואבא או אמא שלו היו שם בשבילו, להרים, לנשק ולחבק ולחזק.

וכך גם ילד בן 15 יקום ויתארגן לבד כשהוא יהיה בטוח שיש שם אמא שתרים אותו כשהוא יהיה צריך את זה, בלי שהוא יצטרך לבקש.

אז הטיפ שלי לבוקר שלכן מחר: *תזמינו לתלות* .
איך? הנה כמה רעיונות לכל מיני גילאים:
• תכינו להם את הבגדים תלויים על קולב.
• תלבישו את אחת הבובות בבגדים שלהם.
• שימו את הבגדים על הכיסא עם פתק וציירו עליו לב.
• תעירו אותם בליטוף ותכריזו בביטחון: היום אני מלבישה אותך!
• שחקו משחק: כל פריט לבוש שאתם מורידים להם – תשמיעו צליל מצחיק.
•כל איבר שהם מכניסים לבגד – תשמיעו צליל או תעשו פעולה מצייקה.
• תזהירו אותם במבט רציני: אוי ואבוי אם תתלבש לבד!!! רק לי מותר להלביש אותך!
• תכינו להם את המשחה על המברשת ותגידו להם בטבעיות: חמוד, הכנתי לך כבר את המשחה על המברשת שלך.
• שימו להם קערה וכף לדגני בוקר, שתחכה להם במקום שלהם עם פתק וציור חמוד או פשוט לכתוב “אני אוהבת אותך!”.

וכל רעיון אחר העולה על דעתכן, למשהו שהם לגמרי יכולים לעשות בעצמם, אבל אתם מזמינים אותם – לשחרר, להרפות ולאפשר לכם להיכנס ללב שלהם.

מחכה לשיתופים שלכן

מזכירה ש….. הסדנה כבר ממש התמלאה ברוך השם, ונשארו ממש מקומות בודדים כדי לשמור על קבוצה קטנה ואינטימית.
אל תפספסי את ההזדמנות הזו לקבל כלים שפשוט ישנו לך את הבית!
https://wa.me/972524761310?text=מעוניינת%20בפרטים%20על%20הסדנה <ההודעה נערכה>