כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם

*כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם*

מי כאן הייתה רוצה שבעלה יהיה קורא מחשבות? וידע ב ד י ו ק לפענח שכשאת אומרת שאת לא כועסת, את למעשה רק רוצה חיבוק ועיסוי בכפות הרגליים? כמה נוח ונפלא זה יכול היה להיות 🙂

במהלך ניסוי שנערך בשנת 1994 ועקב אחרי פעילותם של תאי מוח אצל קופים – התגלתה לגמרי במקרה תגלית מדהימה.
אחד החוקרים הושיט את ידו כדי לקחת בוטן, שאותו הוא תכנן לתת לקוף .
החוקר הופתע לגלות כי על אף שהקופיף לא זז ולא ביצע שום תנועה – הוא הבחין במחשב כי במוחו של הקוף נרשמה פעילות עצבית באזור שאחראי על התפקוד המוטורי.
כלומר: המוח של הקוף שיקף את הפעולה שביצע החוקר.
מחקר אחר שבוצע בתינוקות *בני 6 שעות* הדגים את נוירוני המראה בפעולה, כאשר החוקר שרבב לשון לעבר התינוקות שזה עתה יצאו אל העולם, והם הגיבו לכך.

וואווו זה לא מטורף??

נוירוני המראה היו תגלית מדהימה, במובן הזה שהם פתחו פתח למחקרי המשך, שגילו שאנחנו בעצם משקפים אחד לשני את ההתנהגויות שלנו, ויתרה מזו – את התחושות שלנו.
במילים אחרות – גילו כיצד “עובדת” אמפתיה,
ואת ההוכחה המדעית למה ששלמה המלך כבר גילה לנו בספר משלי, האופן שבו אנחנו ננהג כלפי אחרים – יגרום להם להתנהג בצורה זהה אלינו. ההתנהגות שלנו – תכוון את תדר הלב של מי שמולנו.

ואתן יודעות מי ממש אלופים בלתצפת ולקרוא התנהגויות?
*ילדים*

לילדים יש רדארים ממש חזקים, שדוגמים אותנו כל הזמן. הסיבה לכך היא שהם פשוט חסרי ישע ותלויים בנו להמשך קיומם. עם הגיל התלות החיונית הזו אט אט יורדת, אבל הם עדיין זקוקים לנו בתהליך ההבשלה הרגשית והקוגניטיבית שלהם לפחות עד גיל 21.

הילדים סורקים כל התנהגות שלנו, מכיוון שמערכות המוח שלהם עדיין מאוד בסיסיות ומתפתחות – המערכות שלהם שמתפקדות חזק הן אלה שאחראיות לזהות סכנות ואיומים ולהגיב בהתאם (בהתאם = לחפש אותנו, שנשמור עליהם). הם זקוקים לנו שנעזור להם להתווסת, להרגיע את הבהלה, לפנות את המוח מהמתח ולחזור לתפקד רגיל.

*אז מה תכל’ס? מה לנוירוני מראה ולקשר שלי עם הילדים שלי?*
לפי הגישה ההיקשרותית ההורה הוא המטפל הטוב ביותר לילד שלו. גם אם לילד יש “בעיית התנהגות” או קושי כזה או אחר – ההורה, *באמצעות הכלים הנכונים*, יוכל לטפל בו בצורה הכי טובה.
כשהקשר בינינו לבין הילדים שלנו הוא חזק, יציב, בטוח – אז אין הפרעות לתחושה ההדדית הזו אחד של השני. הם קוראים אותי ואני קוראת אותם. אנחנו קוראים לזה “התכווננות”.
כשילד מסונכרן עם ההורה שלו וההורה יודע לקרוא את הילד היטב – הוא חש חיבור, שמחה ⬅️והתחושות האלו באות לידי ביטוי פיזי בקצב לב יציב, נשימה סדורה, איזון הורמונלי של הורמוני דחק.

מהרגע שהילד שלנו נולד, לאט לאט הוא מקשר ומחבר בין תחושות פיזיולוגיות חזקות – לביטחון. וזה הבסיס שעליו יתפתחו תכונות כמו שליטה עצמית, ויסות, אמפתיה.

כולנו היינו רוצות שבני הזוג שלנו יידעו לקרוא אותנו, ישקפו לנו את התחושות שלנו. כשזה קורה, זה מחזק את תחושת הקרבה בינינו ואת הקשר שלנו

ולכן,
כשאני כועסת על הילדים שלי, הולכת איתם “ראש בראש”, נלחמת – אני אקבל מהם בחזרה התנהגות דומה. כי בעצם ההתנהגות שלי – הילדים שלי לא מקבלים ממני שיקוף נכון לרצון הפנימי שבאמת מניע אותם.

אבל כשאני ברוגע עם הילדים שלי, מצליחה לקרוא אותם, לראות אותם ולשקף להם את עצמם – סביר להניח שגם כאן אקבל מהם התנהגות דומה.

הרבה פעמים כשהילדים שלי מתחילים לעשות שטויות לפני השינה אני לוקחת אוויר ומבינה שהם מרגישים את הפרידה שהולכת להיות כאן בינינו. אני לא אהיה איתם בלילה, וזה מייצר מתח פיזי ורגשי אצלהם.
בשלב הזה אני מתחילה להגיד להם כמה הם אהובים, כמה שכיף לי להיות איתם כאן, ולא הייתי רוצה להיות באף מקום אחר. אני מונה את כל המעשים הטובים שלהם מהיום שעבר, ולאט לאט הם פשוט נרדמים ברוגע ובנעימות. *אני מרגיעה את הבהלה שלהם*, ומראה להם שאני מצליחה לקרוא אותם ואת הפחדים שלהם.
ובדרך כלל, הם פשוט נרדמים ברוגע.
כשזה לא קורה, והם לא נרדמים, או מתנהגים באי שקט – אני מבינה שיש שם עוד משהו ש”תוקע”. תחושת חיבור חזקה והיקשרות בטוחה ביניננו- הם אלה שעוזרים לי להגיע לשורש העניין.
וגם אם לא הצלחתי להגיע לשורש, אני יודעת שאם מהצד שלי אני אגביר את ההיקשרות איתם – זה כשלעצמו פשוט ירגיע את המערכת ויאפשר להם להיות מווסתים.

בואו ננסה בימים הקרובים להתבונן בהתנהגויות של הילדים שלנו.
האם אנחנו מצליחות לזהות מתחת לפני השטח את הרצון הפנימי שלהם בקשר איתנו? דרך הפעולות שלהם, המילים שלהם.
מחכה לשמוע מכן

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG