להיות אחד

*להיות אחד*

בפרשת השבוע אנחנו קוראים את ברכת הכהנים.
הקב”ה מצווה את משה לומר לאהרון ובניו הכבנים לברך את עם ישראל כולו בברכה.
לא צריך להיות מורה ללשון כדי להבין שיש כאן איזה פער: הברכה היא לכל עם ישראל, אבל היא כתובה דווקא בלשון יחיד:
*יְבָרֶכְךָ ה’ וְיִשְׁמְרֶךָ*
*יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ*
*יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם*

משהו חשוב אנחנו לומדים מכאן.
שכשכולנו מאוחדים,
כשאנחנו
כאיש אחד
בלב אחד,
אז אנחנו זוכים לברכה עצומה.

כשאנחנו ביחד עם הילדים שלנו,
אחד עם הילדים שלנו,
בלי מיסוכים
בלי מסכים,
מרגישים אחד את הלב של השני –
נזכה לברכה.

איך נעשה את זה?
קל.
נלמד מהקב”ה:
נברך את הילדים שלנו במילים טובות בלי סוף.
נאיר להם פנים.
נחון אותם, נראה את הכוונות הטובות שלהם ונדון לכף זכות.
נישא את פנינו אליהם, נתבונן בהם, נשמור על קשר עין וקשר לב.
ותמיד, נהיה בשלום ולא במלחמה. לא נבחר את המלחמות שלנו אלא נבחר את השלום שלנו.

לעילוי נשמת נריה יוסף הושע ז”ל

שבת של אהבה ושלום

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>