להתהוות או לא להתהוות

*להתהוות או לא להתהוות*

“אחד מאיתנו תמיד חייב להיות איתו”.
את המשפט הזה אני שומעת לא מעט בהדרכות הורים פרטניות.
הורים שמספרים שכדי “לעבור בשלום” את אחר הצהריים ואת הזמן בבית – מחלקים את עצמם בין הילדים, אחד נמצא עם הילד או הילדה המתמודדים, ואחד עם שאר הילדים.

אחת השאיפות בחינוך הילדים שלנו היא להביא את הילדים למצב שהם מצליחים *להתהוות*. להיות כל כך מרוכזים, רגועים, עד שמתחחיל תהליך של נביעה עצמית, של יצירה, חקר וסקרנות. תהליך שבו הילד מצליח לגשת לעולם הפנימי שלו ולהביא אותו לידי ביטוי במעשה.
להצליח לעשות את מה שנקרא “להעסיק את עצמם”.
כל המהות של הילדים, באופן אפשר לומר כמעט בלתי נשלט, היא לחקור את העולם מסביבם. יש להם דחף לגעת, לטעום, לזרוק, להעז… הם חוקרים את העולם בכל רגע נתון. ההתהוות היא ממש הבסיס ליוזמה, לעצמאות, ליכולת של ילד לגדול למבוגר שמצליח למצות את מקסימום יכולותיו הטמונות בו.
ובשביל זה הם ממש לא צריכים אותנו.

אבל יש מקרים שבהם ההתהוות הזו לא מתרחשת, שילד לא מצליח להתרכז ליותר מדקות ספורות בפעילות התהוותית כזו.

אם נדלג על כמה שנים…. אנחנו רואים את הילדים האלה, גדלים להיות בני נוער שלא מצליחים למצוא את עצמם ולהתמיד במשהו. שמאמצים לעצמם סגנונות לבוש או דיבור שמישהו אחר הכתיב. מתאמצים להדביק את הקצב של האחרים, ושוכחים איפה האני האמיתי שלהם מתחיל ונגמר. קוראים לזה “לחץ חברתי” או “היסחפות אחרי הזרם”. כשלמעשה, יש לזה שורש אחר.

אנחנו פוגשים אותם כמבוגרים שמחפשים את עצמם בעולם, שמתנדנדים שנים בין איזה תואר לבחור ובאיזה מקצוע לעסוק, עם חוסר ביטחון במערכות יחסים ויצירת קשרים. שידלגו בין אטרקציה אחת לאחרת, ויתקשו מאוד לשבת כמה דקות בשקט כשהטלפון בצד, כי המפגש עם עצמם – מבהיל.

נחזור רגע אחורה, וננסה להבין למה זה קורה?
למה הילד שלי לא מצליח לשבת יותר מ 2 דקות עם משחק? למה הוא לא מצליח לשבת רגוע?
קניתי לו פאזלים, פליימוביל, מכונית על שלט, אופניים, מגנטים, צבעים ודפים מיוחדים. איכשהו הוא תמיד יצטרך שאהיה איתו, אחרת הוא יקום ויציק לאחים או איזו צרה אחרת….

הקושי להתהוות ולהיות מסוגלים לעסוק בפעילות כזו מגיע בדרך כלל כשברקע – ישנה בהלה גבוהה סביב ההיקשרות איתנו, ההורים. זה קורה בדרך כלל כשנוקטים ב”משמעת קלאסית”, ענישה, ריבוי פרידות, חוקים וכללים שמייצרים אצל הילד תחושת פרידה רגשית או פיזית.
ילד שנמצא במצב של מתח – המוח שלו נכנס למצב הישרדותי שלא מאפשר לו להתהוות. ואם הוא לכאורה כן מתחיל להעסיק את עצמו – מהר מאוד זה יסתיים,
יש פרידות שהן בלתי נמנעות, כמו כניסה למסגרת או מצב שאחד ההורים לא נמצא כמה ימים. אפשר וצריך להתמודד עם הפרידות האלו בדרך היקשרותית, שהבסיס שלה הוא לתת מקום לרגש וליצירת חיבורים חזקים ובטוחים ששומרים על הלב של הילדים שלנו.

מחר בע”ה אכתוב כאן על אחד הכלים שעוזרים לנו בתהליך הזה, ונדבר על איך לבצע *איסופים*, אחת הדרכים שלנו לחזק את הקשר, לבצע איתחול לקשר במקרה של פרידה, ולהוריד מתח מהילד שלנו.
יש למה לצפות

שבוע טוב ומלא אהבה

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>