*מכירות את ד”ר נזלוביץ?*
*ואת ד”ר צחצוחוביץ?*
שתי רופאות מהממות! ממליצה עליהן בחום 🙂
עד בערך גיל 4.5 הבן שלי סרב בתוקף לקנח את האף
ולא עזר כל מה שניסיתי: שואב נזלת, מי מלח או כל מיני דברים אחרים. ניסיתי להסביר לו שאם הוא לא יקנח את האף הוא יתחיל להשתעל! ושהנזלת תציק לו! אבל זה רק הפך להיות גרוע יותר….
לא היה לי באמת אכפת אלמלא העובדה המרגיזה שהנזלת גורמת לשיעול, ושיעול מתמשך גורם לסיבוכים משלו
כשהבנתי שבעצם הבן שלי מבוהל, והבהלה שלו מושלכת על קינוח האף, וזה המקור לסירוב שלו, הבנתי שצריך לעזור לו למתן את החשש שלו. אחת הדרכים לעזור בזה היא דרך משחק.
מיד חבשתי את משקפי הראיה שלי, בעלות מספר אולטרה נמוך שנגנזו בארון לפני בערך 12 שנה והפכתי ל….. “דוקטור נזלוביץ הרופאה המדופלמת לקינוחי אף!”. בעלת תואר ד”ר של אוניברסיטת פיכסהפיכסה וניסיון רב שנים בחיתוך נייר טואלט והחזקתו בצמוד לאפיהם של הילדים!
הוספנו לסיפור גם דמות נוספת: “גברת נזלת” שאיבדה את הדרך שלה מהפח אל האף של הבן שלי, ועכשיו צריך לדחוף אותה החוצה חזק חזק לתוך הנייר, ולשים אותה מיד בתוך הפח!
דיבור בקול קצת מצחיק, פרצופים וחלוק אמבטיה שלבשתי במקום חלוק רופא – כל אלה עשו את העבודה היטב.
יום אחד ד”ר נזלוביץ גם הביאה לבן שלי הפתעה, ממחטות אף באריזה צבעונית, והשמחה הייתה רבה מאוד.
וכך, למשך תקופה, בכל פעם שהבן שלי היה צריך לקנח את האף, קראנו לד”ר נזלוביץ להגיע ולעזור.
כך לאט לאט הפסקנו להשתמש בשירותיה של הד”ר, והבן שלי למד לקנח את האף.
אותו הדבר עשינו עם צחצוח השיניים: בכל צחצוח ד”ר צחצוחביץ הגיעה לבדוק שהשיניים נקיות, ולעזור בצחצוח. רק הבעיה הייתה שהד”ר הזו הייתה מבולבלת וכל פעם במקום לצחצח את השיניים – צחצחתי לילדים את הסנטר, את הכתף, את האוזן…. והם הסבירו לי (כלומר לד”ר…) איך לצחצח נכון.
________
אז מה היה לנו כאן?
שני אירועים יומיומיים- צחצוח שיניים וקינוח אף. כביכול פשוטים וקלים. אז למה כל כך הרבה ילדים מתנגדים לזה? למה הם מפחדים?
הרבה פעמים השורש להתנהגויות הלא ברורות האלה הוא *בהלה*.
בהלה היא רגש חשוב וחיובי, שנועד להגן עלינו מדברים שצריך להיזהר מהם
הבהלה קיימת בנו *כבר מהיותנו עוברים ברחם* . כל אמא מכירה את הקפיצות הפיתאומיות האלה של העובר אם יש רעש מאוד חזק ופתאומי.
כשילד חווה רגש של בהלה לעיתים קרובות (משמעת של ענישה ואיומים, הרבה פרידות, הפחדות וכו’) הוא מוצף ברגש הזה והמוח מנסה למצוא פתרון. הוא ינסה שוב ושוב למצוא פתרון, שלא בהכרח יהיה קשור למקור המבהיל. הבהלה נשארת במערכת עד שעוזרים לפרוק אותה (עוד רגע נגיד כיצד. אל תיבהלו!).
*ואם הבהלה נשארת בגוף? מה קורה?*
הלב המתוק של הילד לא רוצה להיפגע, ולכן ככל שהוא יחווה עוד ועוד בהלה – הוא עלול לכסות על עצמו במגננות, לעמעם רגשות.
הילד לא ירצה להרגיש בהלה, והוא ינסה להסיח את דעתו. אז עלולים לראות ילד “עם קשיי קשב וריכוז”, בזמן שהוא בכלל פשוט מבוהל.
נראה התנהגויות של חששות רבים, רתיעה ופחד מדברים שלא קשורים. למשל פחד ממפלצות, פחד לצחצח שיניים, פחד מהחושך…
וככל שאנחנו משתמשים בבהלה כדי לנהל את הילדים שלנו (התעלמות מהם, אייומים כמו “אם לא תאכל אז יבוא שוטר”, ניקח לך את המשחק, אני אלך לבית אחר, אתה תישאר לבד, יקרה לך כך וכך, אם לא תיקח את התרופה יהיה לך כואב, ענישה וכו’) – אז ההתנהגויות שהובילו לבהלה *רק יתגברו.* בדיוק כמו שקרה לבן שלי כשבעצם הפחדתי אותו במה שעלול לקרות לו אם הוא לא יקנח את האף ♀️
כשהבהלה מציפה את הילד, אנחנו עלולים לחוות את הילד כחסר אכפתיות, אדיש, או לחלופין תוסס מאוד, באי שקט, דברנות בלי הפסקה, מחפש אנדרנלין, חרדתי, שינויים באכילה, רגרסיה בגמילה, מתקשה בשינה, לא רוצה לזוז מאיתנו (אפילו ברמה שאנחנו הולכות לשירותים הוא חייב לשבת מחוץ לדלת או בוכה מאוד), אימפולסיבי ועוד…
*אז מה עושים?*
קודם כל לא להיבהל!
מתחילים מחיזוק ההיקשרות. ילד עם בסיס של קשר יציב – יחווה פחות בהלה.
והנה עוד כמה רעיונות:
דרך נפלאה לפרוק בהלה היא על ידי משחק. לשחק משחקי מחבואים או משחק עם פליימוביל/בובות של סיטואציה מבהילה.
לא חייב שהסיטואציה תהיה של רוחות רפאים ומפלצות 🙂 אלא אם למשל זיהיתי שהילד שלי מבוהל מהמלחמה – נוכל לשחק עם חיילים מפליימוביל.
אפשר לבחור במשחקי תפקידים כמו שעשיתי עם הילדים שלי, ולהיות בסיטואציה המבהילה אבל בצורה כיפית ומצחיקה ומרגיעה.
הרעיון הוא לגרום לרגש הזה להיות במקום “מכוייל”, במקום המווסת במשמעות המקורית שלו, כרגש שמגן ושומר עלינו.
אשמח לשמוע מכן, האם אתן מצליחות לזהות בהלה אצל הילדים שלכן?
מחכה לשיתופים שלכן . <ההודעה נערכה>