וואווו
כמה שיתופים מרגשים קיבלתי אתמול מכן!
שואלת אותי אמא מקסימה, בעקבות הפוסט:
> ומה עושים כדי לא להגיע למצב שהסיר גולש כל הזמן? אפשר להימנע מהפיצוצים? להיות בלי תסכולים מלכתחילה?
התשובה שלי היא:
אמא יקרה,
זו שאלה מצויינת!
קודם כל חשוב לדעת שתסכולים הם חלק בלתי נפרד מחוויות היום יום של ילדים, במיוחד ילדים קטנים שעדיין המוח שלהם לא מספיק בשל כדי להכיל בכלל רגשות מעורבים. ואנחנו צריכים לתת מקום לפריקת תסכולים טובה ונכונה, אחרת – הסיר גולש…
גם אנחנו כמבוגרים חווים תסכול, וצריכים לעשות עבודה כדי להשתחרר מזה ⬅️
מה שעוזר להפחית את התסכולים והבהלה זו היקשרות חזקה וטובה עם הדמויות המשמעותיות בחיים שלי, אמא ואבא. ובמסגרת – שתהיה לילד היקשרות טובה עם הצוות.
זה דורש מאיתנו להיות שם עם יד על הדופק, לשדך נכון בין הילד לצוות, לתווך לילד סיטואציות ולמנוע את “הפיצוץ” מראש על ידי פריקת הרגשות בצורה בריאה.
*ילד שיודע להרגיש ולהביע תסכול הוא ילד בריא*, ילד *שמרגיש* , ילד ללא מגננות. ילד שמרגיש בנוח איתנו לזרוק עלינו “פצצות” כדי שאנחנו נתפוס וננטרל אותן, כי הוא *סומך עלינו.* וזו סמכות הורית אמיתית!!
ככל שהקשר בינינו לבין הילדים שלנו יהיה חזק יותר, מבוסס על כבוד ועל אהבה, שהמקום האלפא שלנו ברור לילד והוא מצידו מרגיש בנוח להיות בתלות בנו – נחווה הרבה פחות אגרסיביות, נחווה ילד נינוח ורגוע. ילד שמצליח לעוף גבוה, מצליח לחלום ולהעז, שמגיע להבשלה רגשית וקוגניטיבית וממצה את המקסימום של יכולותיו.
בתהליך של הדרכת הורים זה בדיוק מה שאני עושה – עוזרת להורים להרכיב את המשקפיים שהילד שלהם מרכיב… ומתוך זה – ליצור חיבור מספיק יציב ובטוח וחזק שמצמיח את הילד. יש משמעת, יש גבולות, יש קווים אדומים. אבל הם מגיעים ממקום של חיבור אמיתי לילד.