איך בונים תיבה?

*איך בונים תיבה?*

לא מעט אמהות מהקבוצה כותבות לי וגם הרבה פעמים שואלות אותי במפגשי הדרכת הורים:
> אין לי בעיה להגיב בסבלנות לילדים שלנו ולהיות היקשרותית כשהכל רגוע וטוב. אבל ברגע “האמת”, כשהילדים משתוללים או באיזה משבר שהם חווים – אני מאבדת את זה איתם! ממש קשה לי למצוא את הסבלנות שלי!!!

באמת, להיות היקשרותיים עם הילדים שלנו – זה דורש מאיתנו להיות קצת “מעבר”. מעבר למה? את זה אני לומדת מהפרשה שלנו השבוע.

השבת נקרא את פרשת נח, אותה אני אוהבת במיוחד.
הפרשה הזו מלמדת אותי את הבסיס של *הסבלנות.*
נח היה איש צדיק, תמים. היחיד בכל הדור שלו.
לא פשוט.
והנה, מגיע הזמן, שהקב”ה רואה שעוד רגע וכל האנושות כולה הופכת למושחתת, כולל נח עצמו.
ברגע הזה מצווה השם את נח – “עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר”, וכולנו מכירים את המשך הדברים. נח עוסק בבניית התיבה, לאחריה הוא בורר בקפידה את ממשיכי האנושות והטבע, וכולם יוצאים למסע מורכב במהלכו נבנית מחדש אנושות שונה, בתקווה – טובה יותר. המבול מוחה את הכל, אך נח ויושבי התיבה- מוגנים בה.

כמה פעמים, כהורים, כבני אדם, אנו עומדים בסיטואציה הזו שאנחנו עוד רגע מתפוצצים? מרגישים את המבול המתקרב – של רגשות הכעס, של הבכי, של הצעקות, של למחות את הכל וזהו?
חז”ל מספרים כי משך בניית התיבה היה 120 שנה, פרק זמן ארוך לכל הדעות. והשהייה בתיבה ארכה רק שנה. קצת חסר פרופורציה, לא? 🙂

אני חושבת שכדי לבנות לעצמנו חוסן נפשי, “תיבה”, צריך לעבוד קשה. זה לא קורה ביום אחד. צריך להבין שזה תהליך, שלוקח זמן. וכמו בכל תהליך בנייה – יש אחר כך גם זמן בדק לכל הדברים שעדיין לא יושבים כמו שצריך וצריך עוד קצת ללטש ולשפר 🙂

כדי לדעת לעמוד במבול שאולי ניתקל בו – צריך להיערך לכך, ללמוד את זה, לתכנן. וברגע האמת – לדעת למצוא את הכוחות שלנו, את האלפא שלנו, להיכנס רגע לתיבה שלנו, להתחזק, ולצאת בתום הסערה.
ואז- אז להתחיל מחדש באווירה נעימה וטובה יותר, עם משקפיים נקיות והיקשרותיות יותר

שבת של שלום

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG