דברים שלמדתי מעץ הרימון

*דברים שלמדתי מעץ הרימון*

לפני 8 שנים, כשהלל שלי היה תינוק, באחד מהטיולים שלנו בצפון נכנסנו לאיזו משתלה וקנינו שם עץ רימון. יותר נכון, בעלי קנה עץ רימון… לי לא היה ממש כוח וסבלנות באותו שלב להשקיע בגידול של משהו נוסף מלבד התינוק שהצטרף לא מזמן אלינו. אבל בכל מקרה, העץ הגיע לביתנו ונשתל בעציץ גדול מאוד.

ובאמת השנים עברו, ומידי פעם השקינו את העץ הזה. והיו תקופות שקצת פספסנו, ולא הקפדנו על השקייה מתאימה, ובאיזשהו שלב העץ התייבש לגמרי.
כשעברנו דירה – בעלי לא ויתר על הקיסם הגדול הזה שמבחינתי היה אפשר להשליך לפינת הגזם, והעץ היבש עבר איתנו (למורת רוחי…). בבית החדש הילדים דאגו להשקות את העץ כל יום. ממש טיפחו אותו והשקיעו.

ויום אחד ראינו משהו נפלא. על הענף הצהוב והיבש – גדל עלה ירוק קטן ואחרי כמה ימים הופיע עוד עלה ועוד עלה. העץ חזר לחיים!
הילדים המשיכו לטפח את העץ, והוא בתמורה הוציא עלים חדשים. 3 שנים עברו ככה, בכל שנה ציפינו וקיווינו לראות פרי. והנה השנה – לראשונה – גדל על העץ הזה רימון! והשמחה הייתה רבה מאוד 🙂

____
השבוע כשציינו את חג ט”ו בשבט שמעתי דבר נפלא ביותר על עץ הרימון.
מסתבר שהרימון הוא עץ שמוציא מתוך עצמו- עצים חדשים. הנצרים שצומחים ממנו נראים ממש כענפים רגילים, אולם למעשה מדובר בגזעים חדשים לגמרי, שיצמיחו ענפים משל עצמם ויוציאו פירות משל עצמם.

חשבתי לעצמי כמה התיאור והתכונה הזו של הרימון מאירים ומסבירים את התיאור שכולנו מכירים *”כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה”* שמופיע בספר דברים (פרק כ פסוק י”ט).

כשאנחנו משקים ומטפחים ודואגים לבני האדם הקטנים האלה שלנו, הילדים, כבר מיום היוולדם – הם לא רק יוציאו פירות משל עצמם, אלא הם יצליחו להעביר הלאה את התכונה הזו של קשר עוצמתי ויצמיחו ממש גזעים חדשים, דורות חדשים שמחוברים ביחד בקשר בלתי ניתן לניתוק.
ילד שמקבל את המזון הרגשי ואת הקשר החזק מאבא ואמא שלו – מצליח למצוא בעצמו את הכוחות לדמיין, ליצור, ליזום, לפעול. אלה – הפירות שלו.
אבל כשהוא יגדל – כל מערכות היחסים שהוא יפתח במהלך חייו – הגזעים החדשים שיצמחו ממנו- כל אלה יהיו מבוססות במידה רבה על הקשר בינו לבין הוריו. היום אנחנו יודעים לומר את זה על בסיס מחקרים מהשנים האחרונות, אבל התורה גילתה לנו את זה כבר לפני אלפי שנים.

במפגשי הדרכת הורים אני פוגשת הרבה הורים עם יסוריי מצפון, חסרי תקווה לפעמים, לא בטוחים שיש להם בכלל למה לקוות לשינוי אחרי שהילד כבר הפך לנער ועברו כל כך הרבה שנים שהוא לא קיבל את ההשקייה הנכונה.
ואחרי תקופה שהם משקים ומשקים והעץ עדיין נראה יבש-
אז,
פתאום, מגיע יום, שאנחנו רואים שינוי קטנטן. עלה ירוק קטן שצמח.
ועובר עוד יום, ועוד עלה קטן מופיע.
ולפתע אנחנו מבחינים בניצן קטן של פרי,
ואנחנו ממשיכים להשקות אותו,
והפרי הזה גדל עד שהוא מבשיל לבסוף.

גידול ילדים לא יכול להתבצע על ידי כפתורים מידיים. אם כל פעם שהעץ שלי לא יתנהג יפה – אני אקח לו את המים ולא אשקה, או אמנע ממנו אור שמש כדי שיחשוב על מה שעשה או אצפה ממנו להיות אחראי ובוגר ועצמאי ולהבין לבד איך להשקות את עצמו – בסוף העץ יתייבש…
יש כאן *תלות* בין הגנן לעץ, יש כאן עץ שצריך להשקות בקפידה, ילד שצריך לספוג ולספוג.
ולפעמים – בכלל לא נראה שינוי. אבל המים יחלחלו וייספגו, והנפש תתחיל להחלים מהפציעות, ולאט לאט נראה את העץ הזה מתאושש וגדל ומתחזק.
וזו המהות של הגישה ההיקשרותית – *דרך התלות בין הההורה לילד אנחנו עובדים על השורשים*. וכשהם יהיו חזקים – כל העץ יעמוד איתן, יצמיח פירות ויעמוד לאורך שנים רבות.

שבת שלום, של אהבה והיקשרות

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG