ט באב, כמה מילים על בכי ודמעות

*ט באב, כמה מילים על בכי ודמעות*

בעיניים האנושיות קיימים 3 סוגי דמעות:
דמעות שמשמרות את הלחות בעיניים,
דמעות שנובעות מרפלקס – כמו למשל כתגובה לעשן או לבצל שחותכים.
דמעות שנובעות מרגש – דמעות כתוצאה מרגשות כמו עצב או שמחה וכו’.

עובדה מעניינת שאנחנו לא חושבים עליה,
היא שדמעות “רגשיות” קיימות רק אצל בני אדם.
בעוד שאצל בעלי חיים הדמעות הן בעיקר כדי לשמר את הלחות החשובה לעיניים,
אנחנו בוכים מהלב.

מחקרים מראים לנו שהרכב הדמעות שונה מסוג לסוג. דמעות רגשיות מכילות הורמונים ומרכיבים שמעידים על היותן של הדמעות בעלות השפעה מרגיעה על הגוף.

והאמת היא שדמעות הן בלתי נגמרות. אנחנו יכולים לבכות בלי סוף 🙂

הרבה הורים מספרים שהילדים שלהם בוכים המון, או “מתבכיינים”, וכשאני שואלת אם הם בוכים עם דמעות – הרבה פעמים התשובה היא שלא, אין דמעות.

בשפה ההיקשרותית בכי כזה, שהוא בלי דמעות, מכונה כתופעה שמעידה לנו על *”דמעות תקועות”*.

הדמעות הן דרך לאוורר את הגוף. אבל יותר מזה, הבכי מגיע ממקום עמוק ונטול מגננות .
כדי לבכות בכי רגשי – אני צריכה שתהיה לי *גישה לרגש.*
‍ ילד שעטה על עצמו שריון של מגננות – לא מצליח לגשת לרגש הזה, והדמעות שלו שרוצות לצאת החוצה – פשוט לא מצליחות. הן תקועות.

כשהדמעות תקועות – התסכול של הילד שלנו גובר,
הוא ממשיך בהתנהגות אגרסיבית או כזו שלא מקובלת עלינו,
ואם לא נדע להגיב לו בצורה הנכונה –
מעגל התסכול ימשיך, והמגננות יתעצמו.

כשהשריון יורד – הבכי יודע לעלות.
כמה חשובה הגישה לרגש,
כמה חשוב להגיע לבכי המנקה הזה!
לא סתם הביטוי “דמעות שוטפות”, כי הן ממש שוטפות את הלב.
בכי “אמיתי”, כל הלב, עם דמעות של עצב – *מנקה את הרגש ומאוורר אותנו.*

*מה יכול לגרום לילד לאבד את הגישה לדמעות שלו?*
משפטים כמו:
אל תהיה תינוק, או מה אתה בוכה כמו תינוק?
ילדים גדולים לא צריכים לבכות, אתה גדול.
דיי לבכות, אני לא יכולה לשמוע את זה.
לך תבכה במקום אחר.
תעצור ותדבר! אני לא מבינה כלום כשאתה בוכה.
נו זה סתם שטויות, אין לך על מה לבכות.
הסחות דעת למיניהן.

בגדול, כל חוסר הכרה בצורך של הילד לבכות או ניסיון שלנו להפסיק את הבכי (גם אם זה נובע ממקום טוב של דאגה וניסיון לפתור לילד את הבעיה).

באמת כשילד בוכה, לא קל להיות שם. במיוחד אם את באמצע הסופר או בכניסה לגן תוך איחור לעבודה
הרבה מאיתנו מרגישות מתוסכלות בעצמנו מהבכי ורק רוצות לעצור אותו.
העניין הוא, שדווקא ההיפך הוא הנכון: אם נצליח ללכת יד ביד עם הילדים שלנו ולהוביל אותם לבכות – זה ייתן פורקן לתסכול.

השלב הראשון, וזה גם האתגר שלנו להפעם,
להכיל את הבכי שמגיע.
לתמוך בילד שלנו שבוכה. להיות שם עם חיבוק,
להכיר ברגש ולומר להם בקול רם “את עכשיו עצובה”, “אתה עכשיו כועס מאוד” , “נפגעת” “התאכזבת כל כך”, “אתה מתוסכל”.

*מה יכול לעזור לנו לשאת את הבכי?*
לזכור שגם אם הילד שלנו כבר יודע לדבר, גם אם הוא בן 5 או 15,
הבכי הוא ממש צורך פיזי של הגוף כדי לפרוק מתח ואנרגיה שהצטברו.
לזכור שגם לנו המבוגרים לא תמיד יש לנו את המילים להסביר למה אנחנו בוכים, והבכי פשוט רוצה להתפרץ החוצה.
אל תחכו שהבכי רק ייגמר,
תקוו שהילד שלכם ימשיך לבכות דיי צרכו, עד שכל התסכול יצא.

*ומה אם הילד שלי עם “דמעות תקועות”? מה אז?*
קודם כל, נסו לזהות את המצבים האלו, שהילד ממש רוצה לבכות אבל “בולע” את הבכי.
נסו להגביר את ההיקשרות על ידי חזרה לשורשים. כשהקשר חזק – הרגשות עולים, ואיתם גם הבכי.

בעזרת השם שנזכה לראות בבניין בית המקדש במהרה וכל דמעה של עצב תהפוך לדמעת שמחה והתרגשות

מחכה לשמוע מכן

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>