לאגד את הילדים

*לאגד את הילדים*

בכל בוקר של סוכות אנחנו מקיימים מצווה של *נטילת לולב* אנחנו מחזיקות ביד את כל ארבעת המינים ומברכות עליהם. וכל מין הוא אחר. חז”ל דורשים על כך שכל אחד מארבעת המינים מייצג סוג אחר של יהודי, ולי זה מאוד התחבר לילדים שלנו:

– *האתרוג* – יש לו גם טעם (מעשים) וגם ריח (תורה): הילד המושלם, השקדן, זה שנעים איתו ונעים סביבו.
– *הלולב (תמר)* – יש לו טעם (מעשים) אבל אין ריח: הילד שעושה, מתפקד, ממושמע, אבל פחות נעים או חברתי.
– *ההדס* – יש לו ריח (תורה) אבל אין טעם: הילד עם הלב הטוב, הרגיש, אולי קצת פחות מתפקד אבל מלא אור פנימי.
– *הערבה* – אין לה לא טעם ולא ריח: הילד ש”לא מוצא את עצמו”, וגם אנחנו לא ממש מוצאים אותו… זה שמאתגר אותנו, שאנחנו רגע מלהתייאש ממנו…

ומה הקב”ה מצווה אותנו?

*לאגד.*
לחבר את כולם יחד. אי אפשר לקיים את המצווה אם אחד מהם חסר.

וגם לנו כהורים יש מצווה דומה:
לראות *את הערך המלא של כל ילד*, לאהוב את הילד שנעים לנו איתו, הילד “הנוח”, שמקשיב לנו ואין יותר מידי בעיות. *אבל גם את זה שמאתגר*, שמרחיק, שצועק, שמרביץ, שבורח, שקשה איתו בסעודות שבת ושמתקשרים אלינו לגביו מבית הספר כל יומיים.
לפעמים דווקא הילדים “ללא טעם וללא ריח” – זקוקים *יותר מכולם* ליד שלנו שתאגד אותם.
לקשר שמחבר.

מסופר על מרן הרב שטיינמן זצ”ל,
שפנה אליו אב מיואש עם דמעות בעיניים:
*”הרב, הילד שלי לא רגיל. קשיים בלי סוף. מריבות, התנגדות, חוצפה… אולי הגיע הזמן לשלוח אותו לפנימייה?”*

הרב הביט בו ושאל בעדינות:
– “וכמה ילדים יש לך?”
– “חמישה.”
– “ומה עם השאר?”
– “הם בסדר גמור, ברוך השם.”
ואז אמר לו הרב:
*”אז את כל הילדים ה’בסדר’ תשלח לפנימייה, ואת הילד הזה תשאיר איתך.”*

בדיוק *זה* הרעיון שמסתתר באגודת ארבעת המינים.
הערבה – המין שאין בו לא טעם ולא ריח –
לא נדחית. לא מיותרת.
היא *נאגדת יחד* עם כולם, הכי קרוב ללולב, עטופה בחום ואהבה.

לפעמים אנחנו שואלות את עצמנו:
*”מה כבר עשיתי לא בסדר שהוא מתנהג כך?”*
אבל אולי הוא פשוט שואל אותך בדרכו:
*”אמא, האם תמשיכי לאהוב אותי גם כשאני לא מוצלח? גם כשאני לא עומד בציפיות שלך?*
*גם כשאני לא מצטיין, לא נעים? גם כשקשה לי? גם כשיש לך עיסוקים אחרים ודברים חשובים אחרים בחיים – האם תמשיכי לראות אותי? להילחם עליי? לעזור לי? האם את מצליחה לראות את הטוב שיש בי?”*

ואנחנו עונות לו – *כן. תמיד.*

אחד הדברים שיוצא לי לומר לא מעט בהדרכות להורים הוא: תפרידו בין התפקיד שלכם לחנך ולהראות לילד את ההבדל בין טוב לרע, לבין הקשר ביניכם.
אפשר ללמד ילד שדבר מסויים הוא אסור, אבל הקשר שלכם לעולם לא ייפגע גם אם הילד עשה את המשהו האסור הזה.
הקשר שלנו עם הילדים הוא לא על תנאי,
הוא לא תלוי בכלום,
הוא קיים מרגע שנבראנו ויימשך לנצח גם אחרי 120 שלא נהיה בעולם הזה.

גם כשאין “טעם וריח” – תמיד יש קשר, ותמיד יש אמא

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>