אז דיברנו על הבהלה הזו שמציפה את הילדים שלנו – במיוחד בהצטרפות של בן משפחה חדש, אך בכלל

*אז דיברנו על הבהלה הזו שמציפה את הילדים שלנו – במיוחד בהצטרפות של בן משפחה חדש, אך בכלל כשהם מרגישים שהקשר איתנו נחלש.*
הם יכולים לתקוף אותנו,
לברוח ולסגת מאיתנו,
לקפוא,
או לרצות אותנו עד כדי אובדן הרצון האישי שלהם.
וככל שירבו הפרידות – כך יתעצב סגנון ההתקשרות שלהם, שילווה אותם גם בחייהם הבוגרים.

חשוב להבין: *הדבר הכי חשוב בעולם לילד שלנו — זה הקשר איתנו.*
אין שום צעצוע, טיול, חבר, או כל דבר אחר בעולם שיכולים לייצר אצל ילד את הידיעה הפנימית הזו: *אמא ואבא איתי. אוהבים אותי. אני שייך להם.*
וכשהחיבור הזה מרגיש להם רחוק או רופף — זה *מבהיל*. ממש.

אז מה עושים?
נתחיל ממה לא עושים:
*לא מחנכים, לא מסבירים, לא מענישים — אלא מחזקים את הקשר.*

הנה כמה עקרונות שיכולים לעזור:

*1. נבין: ההתנהגות היא תגובה לבהלה.*
היא לא מתקפה אישית ולא מניפולציה.
גם כשזה נראה כאילו הם לא סופרים אותנו — בשתיקות, בבכי, בזעם או בהתרחקות — זה רק סימן לכך שהם כמהים לקשר.

*2. נתקרב. שוב ושוב.* אין מה לעשות, אנחנו יותר עם התינוק מאשר עם שאר בני הבית… והריחוק פשוט קורה
אוטומטית.
ילדים רגישים במיוחד יגיבו בקרירות או בהתרחקות. זה לא סימן להתרחק גם אנחנו — אלא דווקא אות להאט.
נתקרב בקצב שמתאים להם. נציע חיבוק, נושיב לידנו, נחייך. אם הם נפתחים — נמשיך. אם לא — נמתין.
נציע לילדים להיות איתנו כשאנחנו מטפלות בתינוק, אפשר להשתמש במנשא כדי להיות יותר משוחררות לילדים האחרים וכו’.

*3. נוריד ביקורת.*
“בגלל הרעש שלך התינוק התעורר!”, “מה, לא אכפת לך שאמא עייפה?” — משפטים כאלה משדרים לילד שהקשר איתנו תלוי בהתנהגות שלו.
ושהוא עצמו — בעייתי זה מכבה לו את הלב.
המסר שאנחנו רוצים להעביר: *האהבה שלי לא תלויה בכלום. אתה לא צריך “להרוויח” אותי.*

*4. נזמין לתלות.*
אין תלות גבוהה יותר מתינוק קטן התלוי באמא שלו. והילד הגדול שלנו רואה את זה.
הזמנה לתלות אומרת לילד: *אתה לא לבד. אתה יכול לסמוך עליי. אני פה כדי לשאת אותך.*
הוא לא צריך “להיות גדול”, “להסתדר לבד”, או “להפסיק לבכות”. הוא רק צריך לדעת שהוא יכול לנוח עלינו. *ממש התינוק שהרגע נולד*.

*5. נרגיע. במילים. שוב ושוב.*
“אני לא כועסת עליך.”
“אני כאן, לא הולכת לשום מקום.”
משפטים כאלה מרפאים את הלב המבוהל. גם אם קודם הגבנו בכעס — תמיד אפשר לחזור ולהתקן את החיבור.

*6.משחקים!*- במיוחד משחקי רגרסיה, שבהם נהפוך את האח הגדול לתינוק קטן. ניכנס איתו ממש למשחק ונגיד לו “עכשיו אתה תהיה התינוקי שלי!”. נרים אותו, נדבר אליו בתינוקית, נעשה לו עיסוי תינוקות (ועל הדרך נרוויח מגע) וכו’. יהיו ילדים שבעצמם ירצו פתאום לשים חיתול או מוצץ, וכאן חשוב שלא לצחוק עליהם או לכעוס. אפשר לזרום עם זה בצורה של משחק.

**
ולסיום, זכרו: אין ממש דרך לגרום לכך שהילד שלנו לא יבהל בכלל. זה טבעי ובלתי נמנע שיקרו מצבים של פרידה, פיזית או רגשית. ובלידת אח חדש – כולנו, גם האמהות ההיקשרותיות ביותר בבתים ההיקשרותיים ביותר – *כולנו עוברים משבר.*
אך עצם היכולת שלנו ההורים *להבין שהילד שלנו מבוהל* ולזהות את דפוסי התגובה שלו לבהלה, ובכך להגיב לו בצורה מדויקת – *זה משנה את כל החיים שלו* ומאפשר לו להרגע, להיפתח, להתהוות.
הקשר קודם לכל.
וכשיש קשר — יש הכל.

♥

יש אמא שצריכה לקרוא את זה? הזמיני אותה להצטרף:
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG