קשת של רגשות

*קשת של רגשות*

ביום שישי רחל דבורה שלי חזרה מהגן עם תיקייה מלאה בתוצרים מהשבוע האחרון.
איזה אושר זה לפתוח תיקייה כזו — ולהציץ לרגע אל העולם הפנימי שהילדים שלנו חיים בו שעות ארוכות.

ולמרבה השמחה, הגיע השבוע האהוב עליי בשנה — השבוע שבו עוסקים ברגשות.
נכון, רגשות הם שפה שראוי לדבר בה כל השנה… אבל היי — לפחות פותחים להם דלת.

גם במהלך השבוע כשנכנסתי לגן ראיתי לוח תוכן עשיר עם הבעות פנים ושמות של רגשות, והלב ממש התרחב.

ו…. בחזרה לתיקייה.
ישבנו בערב שבת אחרי הדלקת נרות, בנחת, לראות את כל תוצרי השבוע של הילדה היקרה הזו.
דף ועוד דף יצאו משם בהתלהבות, עד שהגיע דף אחד שתפס אותי.
באיורים הופיעו מצבים שונים, והילדים התבקשו לצייר ליד כל אחד מהם פרצוף שמח או עצוב — לפי מה שאמורים להרגיש.

הרעיון מקסים. באמת.
אבל הפוקוס גרם לי לעצור רגע.

*האם העולם הרגשי של הילדים שלנו באמת מסתכם בשמח או עצוב?*

הרי גם אנחנו כמעט אף פעם לא מרגישות רק דבר אחד.
רגש הוא לא מתג של on/off — הוא דומה יותר לפלטת צבעים רחבה, מלאה בגוונים.

ילד יכול לחכות כל השבוע למסיבת יום הולדת — ואז ברגע האמת להיצמד אלינו.
יש שם שמחה… ויש גם בהלה. יחד.

*ילד לא צריך ללמוד לבחור רגש — הוא צריך ללמוד שיש מקום לכולם…*

ובפועל, בשיח עם ילדים אנחנו נוטות להשתמש בעיקר בכמה רגשות מרכזיים: שמח, עצוב, כועס.
אבל כשמשחק אהוב נשבר — יש שם אולי אכזבה, תסכול, עלבון.
וכשאמא מגיעה עם מתנה — יש התרגשות, אהבה, סקרנות.

הדיוק בשפה הרגשית הוא לא מותרות, זה לא אקסטרה, ואי אפשר למצות את העבודה הזו בשבוע אחד בשנה.
הדיוק הזה הוא הוא מה שעוזר לילד להבין את עצמו —
ומה שמאפשר לו להביע את עולמו לאחרים, במקום להישאר איתו לבד.

*אז מה כן אפשר לעשות?*

במקום לשאול:
“אתה שמח או עצוב?”

אפשר לפתוח מרחב:

איך זה מרגיש לך בגוף?

יש שם יותר מרגש אחד?

אולי גם התרגשות וגם חשש?

אנחנו לא מנתחות — אנחנו פשוט נותנות מרחב, פותחות פתח ומראות שיש מקום לכל מה שעולה.

וכשילד מרגיש שכל החלקים שבו רצויים — משהו עמוק נרגע בו בפנים.
הוא לא צריך להסתיר, ולא לפתח מגננות.

זה הבסיס לביטחון רגשי:
*הידיעה שמישהו יכול לפגוש אותי — בדיוק כפי שאני.*

כשהילדים שלי יגדלו – וכמות האירועים הרגשיים שהם יפגשו תגדל – אני רוצה שהם ידעו לדייק לעצמם מה קורה להם שם בפנים. והם ידעו להפריד את הרגשות האלו אחד מהשני, ובו זמנית להכיל אותם. היכולת לערבב את הרגשות ביחד – היא חלק מההתבגרות שהם חייבים לעבור, זה מה שעוזר להם להתווסת ולהכיל את הסערה הפנימית המתחוללת בקרבם.

בתוך החודש הכי שמח בשנה, אני מזמינה אותנו להרחיב עבור הילדים את השפה הרגשית.
כי כשאנחנו מלמדות אותם להכיר את עולמם הפנימי — אנחנו לא רק מדברות על רגשות,
*אנחנו מלמדות אותם שמי שהם, כמו שהם בפנים, על כל המורכבויות והרגשות — המישהו הזה תמיד רצוי כאן.*

בע”ה שיהיה חודש טוב ומלא בשמחה

התחברת? שתפי עם חברות שממש כדאי שהן יקראו את זה:

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG