*סיפורו של קורקינט*
אז כבר כמה ימים שאנחנו מדברות כאן על *בהלה*, ועל האופן שבו הבהלה גורמת לנו או לילדים שלנו לכל מיני התנהגויות לא רצויות, כמו קשיי קשב וריכוז, פחד לא רציונלי, אובססיה, קיפאון, מגננה רגשית…
הצטרפו הרבה אמהות לקבוצה, ואני קודם כל מברכת אתכן ושמחה שאתן כאן.
אני מרשה לעצמי רגע לעשות הפסקונת מעניין הבהלה כדי לחדד אולי יותר מה המהות של הגישה ההיקשרותית.
היום אחרי הצהריים יצאתי עם הילדים שלי קצת. יש לנו מנהג קבוע בימי חמישי, ללכת לאכול עוגיות במאפיה שכונתית. כל אחד בוחר שתי עוגיות (חוץ מאמא שיש לה פריבילגיה לכמות אינסופית ) ויושבים לפטפט קצת.
אז היום רחל בת ה 3.5 שלי החליטה לקחת גם את הקורקינט שלה. היא קיבלה אותו בפסח, מאוד אוהבת אותו ושומרת עליו, ואנחנו מרשים לה לנסוע איתו גם בתוך הבית.
התחלנו ללכת, ופתאום הבת שלי נעצרת ומרימה את הקורקינט, והולכת איתו על הכתף במקום לנסוע עליו. ואז היא ביקשה מאח שלה להרים אותו, ובסוף ביקשה ממני להרים.
עצרתי.
התבוננתי בה.
התחברתי ללב שלה, לעולם שלה,
ושאלתי קודם כל את עצמי – *מה הרגש שאני רואה כאן מול העיניים שלי?*
הבנתי שהרגש שאני רואה כאן הוא חשש, פחד כלשהו.
ירדתי לגובה העיניים שלה ושאלתי אותה: “רחלי מתוקה שלי, את מפחדת ממשהו?”
והאפרוחית בתגובה – “כן”…
המשכתי – “את מפחדת שהקורקינט יהרס אם תסעי עליו?”.
האפרוחית – “כן. אני מפחדת שהוא יתלכלך ולא תסכימי לי לנסוע בו בבית”.
בינגו! יש לי רגש, יש לי סיבה לרגש, ועכשיו יש לי פתרון.
“מתוקה, אני מבינה שאת מפחדת שהקורקינט יתלכלך, אז תשמעי מה נעשה: את תסעי בו עכשיו בכיף, ולי יש חבילת מגבונים בתיק. כשתסיימי לנסוע ונחזור הבייתה – ננקה ביחד את הקרוקינט ותוכלי להמשיך לנסוע בו בבית. בסדר?”.
קיבלתי חיוך גדול, וילדה מתוקה שמיד עלתה על הקורקינט ונסעה בשמחה.
האפשרות השניה שלי הייתה להגיד לה משהו בסגנון- אוקי, את לא נוסעת ואת רק רוצה שאני ארים את הקורקינט בשבילך. בפעם הבאה אני לא ארשה לך להביא קורקינט.
במקרה הזה הייתי מפספסת בגדול:
האיום > היה יוצר בהלה > והיה מכניס למגננה. והייתי מוצאת את עצמי בלופ אינסופי של התנהגויות בעייתיות שלא הייתי יודעת איך לצאת ממנו .
זה הקסם של הגישה ההיקשרותית: התשובה לכל בעיה נמצאת ממש אצלנו, *בלב שלנו*.
אנחנו מחוברים ללב של הילדים שלנו, מחפשים את הרגש, מדברים על הרגש, מחבקים את הרגש, ונותנים לו מענה. לא על ידי “כפתור”, אלא מתוך עצמנו ומתוך הילדים.
וזה לא משנה אם מדובר בקורקינט, אלימות, בררנות באוכל, קשיי שינה, קשיים חברתיים ואפילו בעיות זוגיות אצל מבוגרים.
מאחורי כל בעיה – יש לב, יש רגש שמחפש הכרה.
תודה לכן על השיתופים המהממים שלכן בהודעות הפרטיות ממש מזמינה אתכן להמשיך.
מאחלת לנו מסע נחמד ומחבר