אהבה שאינה תלויה בדבר

*אהבה שאינה תלויה בדבר*

בבית שלנו אין פרסים.
על כלום.
אין “אם תעשה _____ אז תקבל ______”.
נשמע קשוח הא?

בואו נחשוב רגע על המהות של פרס ️

בעצם יש איזשהו משהו שצריך לעשות, משימה מסויימת. וכדי שהיא תתבצע – אני מציעה תגמול חיצוני.
אם תעשה את המשימה – תקבל את התגמול, את הפרס.
אם לא תעשה – לא תקבל כלום.
מלחיץ!!!

כל כך הרבה הזדמנויות יש לילדים שלנו לחוות כישלונות. קטנים או גדולים. זו דרך החיים – אנחנו טועים ומזה לומדים וצומחים.
אבל אף אחד לא ממש אוהב את חוויית הכישלון.
כשאני ביוזמתי מציבה את הילד שלי מול האופציה שאולי הוא ייכשל, ויצטרך להתמודד עם ההפסד של משהו שהוא ממש ציפה לו – הכנסתי מתח ליחסים שלנו. הכנסתי *תנאי ליחסים שלנו.*

מה אני בעצם אומרת לו במילים אחרות?
“יש לי כאן משהו ממני אליך (להלן “פרס”), *חלק ממני* שיכול להיות שייך לך.
בתנאי!!! בתנאי שתעשה 1 2 3… ואם לא תעשה – אז החלק הזה ממני לא יהיה שלך”.
*אני מרגילה לאהבה שתלויה בדבר.*

בכל גיל, בכל גיל – זה גדול עליהם.
זה יכניס מתח ובהלה. ויוביל לכל מיני אפשרויות:
הילד שלי ייצור סביבו מגננה, שאיתה אאלץ להתמודד אחר כך בסיטואציות נוספות.
בנוסף, אני מרגילה כאן את הילד שלי לדפוס מחשבה שעל כל דבר שהוא עושה – צריך לצאת לו מזה משהו. וזו מחשבה שמאוד מקטינה ומייאשת.

המטרה שלי היא אחרת – אני רוצה לגדל ילדים שהופכים למבוגרים שעושים כדי לעשות, שעושים מתוך חדווה, מתוך רצון ואכפתיות. ולא על מנת לקבל פרס.
אני רוצה שהקשר שלהם עם העולם יהיה קשר בריא, ולא קשר של לתת כדי לקבל.
אני רוצה שהילד שלי יקום לזקנה באוטובוס כי *זה הדבר הנכון* ולא כי הוא ירוויח כבוד.
אני רוצה שהבת שלי תלך לשטוף את הבית לשכנה שבדיוק ילדה *כי זה הדבר הנכון*.
אני רוצה שהילדים שלי יקיימו את חוקי העולם מתוך מקום מוסרי אמיתי, וגם אם כל מי שמסביבם בוחר לצפצף על הכל – הם יהיו עם מצפן פנימי יציב.
*זה מתחיל בגיל הקטנצ’יק הזה, ונמשך גם כשהם בני נוער*.

כשהבן המתוק שלי סיים לשטוף חצי בית, הוא קרא לי בהתרגשות לראות. התרגשתי יחד איתו ואמרתי לו- “חמוד!! תראה אותך! אתה חשבת על רעיון, לשטוף את הבית. ידעת בדיוק מה אתה צריך כדי לעשות את זה, לקחת מגב, סמרטוט, שפכת מים. ותראה עכשיו איך הכל נקי!!!”

הפרס שלו הוא השלמת המטרה, ולא פחות חשוב – ההנאה מהדרך לשם!
ומה התפקיד שלי בכל הסיטואציה הזו? התפקיד שלי היה *להראות לו את זה*. לשים במילים את התחושות שהוא מרגיש בלב, להכיר ברגשות האלו ולתת להם תוקף.
ובעיקר, לאהוב אותו. להראות לו כמה הוא נפלא, כמה הוא מוצלח, ולאיזה דברים מדהימים הוא מסוגל.
והפרס? הפרס הוא בכלל שלי 🙂

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>