*אתגר #4: מי מפחד מבכי?*
אני זוכרת שכשהייתי בחופשת לידה עם הלל בני הבכור, כל יום הייתי סופרת את מספר הפעמים שהוא היה בוכה, ומשווה לראות אם הוא בכה יותר או פחות. כך מתוך תקווה לנסות להבין איך להעביר יום בלי בכי.
זכור לי במיוחד יום אחד כזה שבעלי חזר מהעבודה, ובישרתי לו מיד בתחושת ניצחון: “הלל לא בכה היום בכלל!!!” ואז, הלל… התחיל לבכות ♀️
באיזשהו שלב, היה איזה רגע כזה, שהבנתי שגם אם אני עושה הכל “תקין” – התינוק שלי עדיין יכול לבכות…
כי בכי אצל תינוקות הוא קודם כל שפה. זו דרך הדיבור שלהם.
אחד הכלים שעזרו לי היה “שפת התינוקות” של דאנסטן (אמהות לתינוקות קטנטנים- חפשו בגוגל, זה מומלץ מאוד!). פרסיליה דאנסטן, אמא אוסטרלית עם כישרון שמיעתי יוצא דופן, גילתה 5 צלילי בכי שונים שחוזרים על עצמם אצל תינוקות. כל בכי מסמן צורך אחר של התינוק, ועל ידי למידת הצלילים – אפשר לתת לתינוק מענה טוב יותר. התגלית הזו נבדקה גם במחקרים שונים ברחבי העולם, והביאה הרבה מאוד נחת לאמהות שלמדו לזהות את צלילי הבכי של התינוקות שלהם.
ומלבד זה, מחקרים מראים לנו משהו מדהים: בהרכב הדמעות שיוצאות במהלך הבכי ישנם חומרים שהגוף מפריש כשהוא נכנס לסטרס. הפרשת החומרים האלו החוצה מהגוף – מורידה את רמת הורמוני הדחק *ועוזרת לאזן בחזרה את הגוף*. זו גם הסיבה שאחרי שאנחנו בוכים “כמו שצריך” – מרגישים הרבה יותר רגועים. לבכי יש תפקיד לווסת בחזרה את מערכות הגוף שלנו.
מחקר מעניין נוסף בהקשר של בכי, בדק נשים שעברו טיפולים כימותרפיים. החוקרים השוו בין נשים שבכו במהלך תקופת הטיפול, לבין כאלו שלא. המחקר מצא שבאופן גורף התסמינים הגופניים שחוו נשים שבכו – היו משמעותית פחותים יותר מאשר נשים שלא בכו.
אנחנו יודעים היום לזהות קושי לבכות אצל ילדים שנראה כאילו יש להם קשיי קשב וריכוז, אך בעצם הבכי שלהם “תקוע”, והשחרור הרגשי שכל כך חשוב שיקרה – פשוט לא קורה. הם יכולים “להתבכיין” או להיות עם פרצוף עצוב, אבל הבכי האמיתי, עם הדמעות, לא מצליח לצאת. רמות הורמוני הדחק שלהם לא מתאזנת, והם בחוסר מנוחה תמידי.
אז אולי במקום לעצור את הבכי, בעצם עדיף לתת לו לצאת החוצה?
התשובה היא – בהחלט כן!
ועדיין, בחזרה אל האמא שהייתי לפני 8 שנים,
גם אחרי שלמדתי את סוגי הבכי השונים, עדין היה הרבה בכי שלא הצלחתי לזהות למה “לשייך” אותו, ותחושת התסכול כשלא הצלחתי לגרום לתינוק שלי להפסיק לבכות – הייתה רבה.
*אז למה בכי כל כך מלחיץ אותנו?*
כהורים, אנחנו רק רוצים שהילד יפסיק לבכות, שהדבר הזה ייגמר כבר. במיוחד אם אנחנו באמצע הקניון או ביציאה מהבית למסגרות בבוקר, או כשאנחנו נפרדים בגן…
הרבה פעמים אנחנו ממש מנסים לגרום להם להפסיק לבכות, אבל הבכי רק מתגבר יותר ויותר.
בדרך כלל התשובה לשאלה “מדוע הבכי מלחיץ אותנו?” – נמצאת אצלנו.
אז האתגר הרביעי שלנו עוסק בבכי, והוא מורכב מכמה חלקים. החלק הראשון יהיה לזהות *אצלנו*, ההורים, מה בכי עושה לנו.
*נשאל את עצמנו:*
1. מה הבכי מפעיל אצלנו?
2. מה אני מרגישה פיזית כשאני שומעת בכי?
3. מה המחשבה הראשונה שלי כשאני שומעת בכי?
4. האם אני בוכה?
5. האם הילדים שלי בוכים? עם דמעות או בלי דמעות?
בחלקים הבאים של האתגר נדבר בין השאר על:
1. מה עושים אם הילד שלי לא בוכה?
3. איך לעזור לילד שלי לבכות “נכון”?
4. מה התפקיד שלי כשהילד שלי בוכה?
5. איך להתמודד עם הקושי *שלי* להכיל את הבכי של הילדים שלי?
שבת של שלום ושמחה ואהבה לכולם
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>