*אתגר #5: לתת משהו משלנו*
אחד הדברים האהובים עלי כשאני מתארחת היום אצל ההורים שלי זה לשים מהקרם פנים של אמא שלי. יש לי קרם פנים מצויין, אבל אמא שלי כל פעם ממש מציעה לי לשים מהקרם פנים שלה, ומציעה לי לקחת את הקופסה שלו.
בארון הבגדים שלי יש שתי שמלות וחולצה של אמא שלי כשהייתה צעירה. אני לא לובשת אותם, אבל הבגדים שלה שם תלויים ואני מאוהבת בהם.
והדבר הזה הוא אולי נשמע קטן, אבל הוא נכנס לי ללב שלי. גם היום כשאני כבר לא ילדה – אני עדיין רוצה וצריכה להרגיש את הקשר עם ההורים שלי, ואחד הדברים שמכוונים את המצפן הפנימי של הילדים שלנו הוא *לתת להם משהו משלנו*.
תזכרו שהילדים בשלב מאוד מוקדם רואים בנו “גיבורי על” ♀️ ממש הגיבורים שלהם. כשאנחנו נותנים משהו משלנו – אנחנו בעצם נותנים להם חלק מאיתנו. הם ממש צריכים את זה!
*ניתן משהו משלנו על ידי*
תחושה של הידמות
תחושה של שייכות
תחושה של משמעות
תחושה של אהבה
תחושה של אינטימיות פסיכולוגית
*מה אפשר לתת?*
*חפץ שמזוהה איתי או עם הריח שלי*- השמיכה שלי, בגד שלי (נהדר עם תינוקות וגם עם מתבגרים), בקבוק המים שלי וכו’ . הילדים שלי ממש אוהבים שאני שמה להם על האצבע את אחת הטבעות שלי.
*אמירה מהלב שלנו שתגרום לו להרגיש משמעות,* אמירה שתגרום לו להרגיש שהוא בלב שלנו ובראש שלנו גם כשאנחנו בנפרד. “אני כל כך אוהבת אותך! אתה פשוט הלב שלי!”
*מחווה* שמעוררת תחושת של אהבה (פתק, לב)
*רגעים קסומים של תחושת חיבור*- לתת את עצמנו ממש. לשבת איתם ביחד, פשוט ככה. אפשר עם פעילות כלשהי ואפשר גם פשוט לשבת על הספה ביחד.
הרבה גישות מקשרות בין התנהגות מסויימת למחמאות ושבחים כדרך לגרום לילדים “להתנהג יפה”. אבל האמת היא שהדבר הזה לא מטפח את הקשר אלא דווקא יוצר אצל הילד את הפחד מכישלון והקשר הופך להיות קשר על תנאי.
תופעות של פרפקציוניזם מגיעות הרבה פעמים מהמקום הזה.
ולכן חשוב שמה שזה לא יהיה שנותנים לילד – *הנתינה היא ללא תנאים*, בלי קשר להתנהגות. בלי “רק אם תסיים שיעורים אני אתן לך חיבוק” או “אתן לך מדבקה ממני רק אם תאסוף יפה את המשחקים” וכו’.
שימו לו פתק כיפי בקופסת ארוחת הבוקר גם אם אתמול הוא צרח וקילל.
תנו לה חיבוק אמיתי מהלב לפני שהיא הולכת לישון גם אם היא אמרה שאת אמא גרועה.
בגישה ההיקשרותית אנחנו מסתכלים על הלב, על הרגש. ההתנהגות מצביעה לי על רגש מסויים שהילד שלי חווה. רגש קשה ככל שיהיה – דווקא אז הילדים שלנו הכי צריכים אותנו, ודווקא אז אני ארצה לשדר להם שאנחנו כאן, הכל בסדר.
♀️אני יודעת, צריך הרבה אוויר.
אבל תשמחו לגלות שזה שריר הורי שאפשר לחזק אותו.
לאט לאט אתן תזהו יותר את הרגשות, ופחות תרגישו את הכעס בבטן אל מול התנהגויות שיכולות להיות קשות.
*אז מה המשימה הפעם?*
חשבו איך ומה אתן נותנות לילדים שלכן שהוא משלכן.
האם יש דברים שיותר קל לכן לתת ודברים אחרים שקשה?
בהצלחה רבה <ההודעה נערכה>