ואז הוא אמר לי

ואז הוא אמר לי:
“אמא, את יכולה ללכת לנוח. אני אשטוף כלים”.

שבת, אחרי הסעודה,
הסתכלתי על הכיור,
והכיור הסתכל עלי בחזרה.
התחלתי לשטוף צלחת ועוד אחת ועוד אחת,
כשהלל בן ה 8 שלי הצטרף וביקש גם.
הדגמתי לו איך אני שוטפת ביעילות, ואחרי 3-4 כוסות “בהתלמדות” – הוא כבר קלט יפה את הקטע, ונהנה מהניקיון.
כעבור כמה דקות גם צבי ביקש להצטרף, ומיד אחריו גם רחל דבורה גררה לעצמה סולם קטן וביקשה “סקוטצ של שבת” כדי לשטוף כלים
ואז הלל אמר לי – *”את יכולה ללכת לנוח, אנחנו ננקה הכל אל תדאגי אמא!”.*

ניגשתי לבעלי, לוודא שאני לא חולמת, ושהרגע הזה באמת מתרחש. שלושה ילדים מתוקים עומדים להם ושוטפים כלים, בלי שאף אחד רב עם השני, בלי שמשהו נשבר, בהרמוניה ותוך כדי חלוקת תפקידים ביניהם.
וכמובן שהלכתי לשנו”צ תוך שאני מעבירה לבעלי את האחריות להיות המבוגר שמכוון ותומך אם צריך

אבל לא באתי כדי להשוויץ, באתי כדי לתת לכן אור בקצה המנהרה

כשאני אומרת להורים שאי אפשר ללמד ילד ליזום או להיות עצמאי או להיות סקרן- הורים מרימים גבה
השאלה הראשונה שעולה היא – “אז מה יגרום לעולם להתפתח? לאנשים להמציא? להתקדם?”.

התשובה היא שילד שמקבל את מלוא מנות ההיקשרות שהוא צריך – הוא ילד שהמוח שלו לא עסוק בהישרדות ובמילוי מאגרי הרגש, אלא פנוי לתהליכי חשיבה מורכבים, פנוי לנביעה עצמית, להתהוות, הסקרנות הטבעית פשוט יוצאת.

בדיוק כמו מזון לאדם רעב, כך רגעים היקשרותיים ממלאים ומרגיעים לילד את הנפש.
רגעים היקשרותיים שלא מגיעים רק בתור “כיבוי שריפות” בזמן של מתח ופריקת אגרסיות של הילדים, אלא בשוטף, כשהכל רגוע, כתחזוקה לקשר.

מישהי מכן לימדה את התינוק שלה לזחול? ללכת? להושיט יד לצעצוע? וודאי שלא. ילדים מטבעם הם סקרנים ורוצים לשעוט קדימה ולהתפתח. אנחנו צריכים להיות שם כדי לתמוך בזה, ולאפשר להם להגיע למקומות האלה מתוך התבוננות בקצב ההתפתחות שלהם.
הרי לא היינו מצפות מתינוק בן 4 חודשים להתחיל ללכת, נכון?
בדיוק כך, לצד ההתפתחות המוטורית, ישנה גם התפתחות רגשית שצריך לקחת בחשבון. לעיתים אנחנו מצפים מילדים לעשות דברים או להצליח להכיל סיטואציות כשהם עדיין לא בשלים לכך רגשית.
ילדה בת 4 לא תצליח להכיל רגשות אמביוולנטיים.
ילד בן 6 עדיין יחווה התקפי זעם וצריך אותנו כדי להתווסת.
ילדה בת 10 לא אמורה להחליף יום יום את הוריה ולהיות מסוגלת לשמור ולהעסיק את אחיה הקטנים במשך שעות מבלי לפתח מגננה.
ילד בן 12 עדיין אמור לבכות כדי לפרוק מתח ותסכול ובהלה.

כשהלב של הילדים שלנו נקי ממתחים – המוח שלהם פנוי לתהליכי חשיבה מורכבים, ליוזמה, לעצמאות אינטואיטיבית. אנחנו נהיה כדי לתמוך, ולפי הקצב שלהם – נרפה, ונעביר להם את המסר שהם מסוגלים לבד, אם הם רוצים.

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG