חכמת נשים בנתה ביתה – בנתה בית ה

*חכמת נשים בנתה ביתה – בנתה בית ה*
לקראת י”ז בתמוז והתקופה של שלושת השבועות עד ט’ באב, יום החורבן של בית המקדש.
מזמינה אתכן להתחבר אל הלב,
*באתגר שלושת השבועות לבניין הבית*.

הילדה הזו שמחזיקה תינוק,
אי שם לפני 7.5 שנים,
עם חיוך עייף אבל הרבה שמחה בלב,
לא דמיינה כמה העולם שלה הולך להשתנות.

הרבה פעמים כשלידה “נתקעת”
אומרים ליולדת
*”תרפי”*
עוד מישהי שמעה כאן את זה?
פשוט תרפי.

להרפות ממה?
להרפות את הגוף,
להרפות את הנפש,
להרפות את המחשבות,
אלה שבמודע או שלא במודע.
להרפות ממי שהייתי,
מהחיים כמו שהיו עד עכשיו,
ולהבין ולהשלים ולקבל את השינוי שמגיע
אם ארצה או לא ארצה.
השינוי בין להיות רווקה לבין להפוך לאמא לראשונה.
השינוי בין אמא לילד אחד – לבין אמא לשניים.
השינוי בין אמא לשלושה לאמא לארבעה.
כל שינוי הופך את העולם הפנימי שלנו, ודורש הסתגלות לסטטוס החדש.

ממש קל להרפות הא?

האמהות מביאה איתה הרבה ברכה,
ולצידה גם הרבה ויתורים.
הרבה מאיתנו מרגישות כמה ה”להרפות” הזה הוא כל כך קשה,
הרבה מאיתנו מתקשות להרפות גם שנים לתוך האמהות שלהן,
וכל אתגר שעולה עם הילדים – לוחץ לנו על הכפתור הזה, במודע או לא במודע,
הכפתור שמדליק את התחושות הפנמיות שעכשיו האתגר הזה תוקע אותי, אני מקבלת תזכורת למחויבות העצומה, האינסופית, הבלתי ניתנת לשינוי – *להיות אמא*.
והרבה פעמים זה מרגש ומדהים אבל גם מפחיד ומבהיל,
ואני לא סומכת על היכולת שלי באמת להצליח.
אולי אמא אחרת הייתה יותר טובה ממני?

העניין הוא שההרפיה מגיעה מהמוח,
והאימהות מגיעה מהלב.
אבל הרבה פעמים הלב נמצא על “השתק”,
המוח עובד ונותן הוראות על מה “אמור” לקרות עם הילד הזה ומה הוא “אמור” לעשות, ואיך “אמורים” להגיב,
כי ככה אמרה השכנה או החברה או איזו אושיית רשת זמנית.
והלב לא מצליח לפרוץ החוצה ולהסביר למוח,
שבאהבה אין “אמור”.
באהבה יש *חיבור*,
ומתוך החיבור הזה נכתב הספר האישי לכל ילד,
ספר הוראות מדוייק.

אז אנחנו מנסות כל מיני דרכים
שאולי עובדות קצת.
שנותנות תוצאות בטווח המיידי.
עד שזה שוב כבר לא עובד…
כי בלי שהגענו לשורשים של הקשר,
ווידאנו שהם חזקים ויציבים –
תמיד נמצא את עצמנו בעוד אתגר ועוד אתגר ועוד אתגר,
בלי אוויר.

וזה הקסם של הגישה ההיקשרותית,
החיבור מחדש ללב,
פיזור הערפל וחזרה לשורשים.

כשמסופר לנו על בניית המשכן יש כמה עניינים שמשכו את תשומת ליבי:
קודם כל, עצם זה שהנשים תורמות את התכשיטים שלהן לצורך הזהב לבניית המשכן. הן מוותרות על התכשיטים האישיים והיקרים שלהן.
בנוסף, נאמר שם על הנשים שהן “חכמות לב” (שמות, ל”ה, כ”ה).
אחר כך, בחירת בצלאל ואהליאב לעושי מלאכת המשכן – נאמר עליהם גם שהם “חכמי לב”. העניין הזה עם חכמת הלב חוזר ומודגש בכתוב כמה וכמה פעמים (שמות, פרק ל”ו).

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. (שמות, ל”ו, פסוק א’).

נאמר לנו שהבית הוא מקדש מעט, ובספר משלי נאמר הפסוק הידוע “חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ” (משלי, י”ד, א).
אם אנחנו יודעים שכדי לבנות את בית המקדש דרושה לנו חכמה שבלב, הרי שבוודאי כדי לבנות את ביתנו, את המקדש מעט, נשתמש באותה חכמת לב בדיוק.

אצלנו, האמהות, החוכמה שאיתה אנחנו בונות את הבית היא חכמת הלב, אין דרך אחרת.
זו עבודת הקודש שלנו!
יום יום לבחור בחוכמת הלב, להקשיב ללב,
להרפות מהחוקים ההתנהגותיים הגנריים, מספרי ההדרכה הכל כך כלליים ולא מדוייקים לילד או הילדה המיוחדים והאינסופיים שלנו.
האם ספר של 100 או 300 או 30000 עמודים יכול להספיק כדי לתאר את כל נימי הנפש של הבת או הבן שלי?

כדי להיות במקום הזה של החיבור – צריך ללמוד להרפות מהשכל, ולהשתמש בלב שמכוון אותנו למקום הנכון.

לקראת התקופה הזו של שלושת השבועות,
החלטתי לנסות לייצר חיבורי לב כאלו מחדש,
ומי יודע,
אולי נזכה בע”ה בעוד שלושה שבועות לעלות לבית מקדשנו.
או לכל הפחות, לחזק את המקדש הפרטי שלנו.

מזמינה אתכן להשתתף *באתגר שלושת השבועות לבניין הבית*,
אתגר שייתן לכן אוויר.

בלי נדר בכל יום שלישי ושישי אפרסם כאן פוסט קצר עם טיפ ליישום בבית שלנו,
כדי לעזור לחשוף את חכמת הלב שיש בכל אחת מאיתנו, ולהתחבר עוד ועוד ללב של ילדינו.
נדבר על גבולות, על סמכות, על רגשות אשם, על חיבור ועל חוסר חיבור, על קשיי קשב וריכוז, על “דווקא” ועל חוסר תקשורת, על בכי, על שתיקה ועל כל מה שבאמצע.

מוזמנות בשמחה לשתף אותי במחשבות, תהיות, אתגרים אישיים, ואנסה לתת להם מענה דרך הטיפים שיעלו.

מכירה מישהי שצריכה את זה?
מוזמנת לצרף אותה https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG