*יום 3 באתגר חנוכה “מוסיף והולך” קהילת אמהות עם הלב*
* ️נר שלישי: ריכוך הלב | לתת נראות, בלי תנאים ️*
פרק צ”ה בתהילים, שאנחנו מזכירים בכל קבלת שבת בתפילה שלנו, מזכיר כמה עניינים שהם סוד גדול לאמץ לחיים שלנו:
“לכו נרננה.” כך פותח דוד המלך את המזמור. הוא מזמין אותנו לראות את הקב”ה, ולרנן, לומר לו – אנחנו שלך, אנחנו רואים אותך, מרגישים אותך, מודים לך!
והוא ממשיך,
“אל תקשו לבבכם כמריבה”.
כשהלב שלנו סגור – אנחנו הופכים להיות “עם תועי לבב”. והוא מזמין אותנו – תפתחו את הלב! אם תפתחו את הלב, תזכו לראות אור אלוקי גדול…
אני מזמינה אתכן לקחת איתי ביחד את הדברים האלה לתוכינו, לבית שלנו:
לפני שנוכל לבנות מחדש אמון או לתקן ריקוד זוגי – צריך *לרכך את הלב*.
אולי את לא בטוחה מה בדיוק הדפוס תגובה שלך או של בן הזוג. ובשלב הזה זה בסדר, כי כבר הבנו שיש ריקוד זוגי שצריך לתקן.
וגם בלי להבין הכל, אפשר להתחיל בצעד אחד פשוט –
לתת לצד השני תחושת *נראות*.
אחד הרצונות העמוקים ביותר שיש בנו הוא *שיראו אותנו*. את מה שאנחנו מביאים לתוך הקשר, את המקום שלנו, את המאמץ.
הרבה פעמים אנחנו רואות את בן הזוג שלנו, אבל “על תנאי”, בלי שאנחנו בכלל מודעות לזה, יוצאת לנו ביקורת מוסווית כמו:
“אני אוהבת אותך *למרות* ש…”
כשמשפט כזה נזרק באוויר – הצד השני בכלל לא שומע את חלקו הראשון… אלא מתמקד בחלק השני, שמזכיר לו את חוסר שביעות הרצון שלנו ממנו.
ופה אני מבקשת מכן לעשות משהו הרבה יותר עמוק, להגיד לבן הזוג שלנו:
*”אני רואה אותך.”*
בלי “אבל”.
בלי “תנאים”.
כי כשצרכי היקשרות לא מולאו במהלך החיים שלנו – נוצר אצלנו כאב עמוק, שמוביל לסגירה, התרחקות, מגננות.
אנחנו הופכות להישרדותיות.
אנחנו מחכות שהשני ישתנה – במקום להיזכר שהוא, אולי כמונו, פשוט *כואב*.
והכאב הזה… רוצה להתרפא.
לא בביקורת. לא באשמה.
אלא בראייה, באמפתיה, באכפתיות.
כל אדם צריך שיראו אותו מבפנים, את הכוונות הטובות שלו, ובמיוחד הוא צריך שהדמות הכי קרובה אליו בעולם תראה את זה. לפעמים, כי אנחנו עצמנו כבר שכחנו את הכוונות הטובות שלנו, וצריכים שיזכירו את זה בקול רם.
*אז מה עושים?*
הנה כמה משפטים שיכולים לרכך לבבות:
– ״תודה שלא ויתרת, גם כשהיה קשה. ראיתי את זה.״
– ״אני רואה אותך מתאמץ להיות כאן, גם כשאין לך כוחות.״
– ״אפילו בדברים הקטנים – אני רואה כמה אתה נוכח.״
– ״שמתי לב שניסית ממש להתאפק קודם. תודה.״
– ״אני יודעת שהיה לך יום לא פשוט, ועדיין היית איתנו. זה לא מובן מאליו.״
– ״היה לך חשוב שזה יעבוד בינינו, והרגשתי את זה.״
– ״אתה מנסה – ואני רואה את זה. זה מרגש אותי.״
– ״אפילו בדברים הקטנים – אני רואה כמה אתה נוכח.״
– ״זה לא תמיד יוצא מושלם, אבל אני רואה כמה אתה רוצה בטוב שלנו.״
– כשאתה עושה _____ אני מרגישה שכל כך אכפת לך מאיתנו. תודה על זה.”
זה לא כפתור.
אין כאן טריקים.
אנחנו רוצים שהמילים האלה יחדרו גם ללב שלנו, שנראה *באמת* את הכוונות הטובות של בני הזוג שלנו.
המשפטים האלה שהנחתי כאן הם כיוון, מצפן, לדרכים שונות לראות את הכוונות הטובות האלה. אבל כל אחת יכולה להתאים את זה לבית שלה.
*התרגיל שלנו להיום:*
לבחור אירוע שבן הזוג שלנו עשה משהו לא כפי שציפינו או רצינו. לנסח את זה במשפט *שרואה אותו*. שנותן לו מקום.
למשל:
“כעסתי כשלא פינית את הפח. אבל אני יודעת כמה חשוב לך הניקיון בבית שלנו, וראיתי שהשקעת בלרחוץ את הכלים”.
*כמו נר קטן שמאיר את החדר, גם מילת נראות אחת – יכולה להצית חיבור.*
מחכה לשמוע מכן
https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>