קשר בלתי נפרד

*קשר בלתי נפרד*

בפרשת השבוע מוזכר “בן סורר ומורה” – מהפרשיות הקשות ביותר שניתן לקרוא עליהן. אבל חז”ל מלמדים אותנו שמקרה כזה מעולם לא קרה – הוא מובא בתורה כדי ללמד אותנו עיקרון מהותי: *חינוך הילדים צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו.*

בעל הטורים כותב חידוש עוצמתי: בכל התנ”ך כולו מופיעה המילה “קשר” רק פעמיים.
האחת – כאשר יהודה אומר ליוסף על בנימין: *”נפשו קשורה בנפשו”* – כלומר, יש קשר עמוק ונפשי בין ילד להורה, שאין אפשרות לנתקו.
והשנייה – *”אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְּלֶב נָעַר”* (משלי).

ומכאן אומר בעל הטורים: יש שתי אפשרויות – או שהילד שלנו קשור אלינו, או שמשהו אחר יתפוס את המקום הזה.
אם אנחנו לא ניצור את הקשר – משהו בעולם (לא בהכרח משהו טוב…) יעשה את זה במקומנו.

בימים הראשונים של שנת הלימודים במעון אותו אני מנהלת, ומשיחות עם צוותי מעונות – אני פוגשת שוב את העוצמה של הקשר הזה: הורים שמלווים את ילדיהם בהדרגה, נשארים קרובים, מתעניינים, שולחים איתם חפצים מהבית, דואגים, מבקשים עדכונים, מכילים את הבכי.
וככל שהקשר הזה נוכח – כך גם הילד פנוי יותר להיפתח לעולם החדש, לבטוח בזולת, לשחק, לצמוח, *להתהוות*.

אבל לצד זה, חשוב שנזכור:
*הסתגלות יכולה להיראות אחרת בבית.*
פתאום הילד בוכה הרבה יותר, מתפרץ, נסוג לאחור בדברים שכבר ידע לעשות, מתעורר בלילה או מגלה קושי בפרידה גם במקומות אחרים (כמו למשל כשאמא סך הכל הולכת להתקלח.. .)
זו לא “בעיה התנהגותית” – אלא הדרך של הגוף והנפש שלו להגיד: “אמא, אבא, זה קשה לי, אני צריך אותך קרוב”.

והתיקון? לא משמעת, לא חינוך נוקשה – אלא *קשר*.
הילד מבקש מאיתנו חיזוק:
יותר חיבוקים, יותר נוכחות רגועה, *איסופים רגשיים*, עיניים שמביטות בו באהבה, התכווננות, סבלנות.
כל אלו הם השורשים שמהם יוכל לצמוח – בביטחון.

אז גם אם השבוע היה מאתגר – זה בסדר.
זה אומר שהילד מחפש אותנו. וזו הזדמנות עמוקה לבנות עוד לבנה בקשר הזה.

שבת של שלום, שבת מלאה בחיבור

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG <ההודעה נערכה>