> “זהו אני הרמתי ידיים, אין לי כוח לשיחות בבית הספר, הילד גדול והוא כבר יכול לקבל החלטות

> “זהו אני הרמתי ידיים, אין לי כוח לשיחות בבית הספר, הילד גדול והוא כבר יכול לקבל החלטות לגבי עצמו. אם הוא מוכן לשאת בהשלכה שיעיפו אותו מהלימודים – זו בעיה שלו.”
ככה סיפרו לי, בייאוש, מיכל ואריאל על בנם זיו בן ה 14.5 (השמות בדויים, השיתוף באישור ההורים).
רק לפי המבט בעיניים של מיכל היה אפשר לזהות את התסכול העצום שלה, את תחושת האיבוד שליטה שהיא חווה. עד לפני רגע זיו היה ילד חמוד, חברותי, מצליח בלימודים ואהוב על המורים. מיכל ואריאל לא הבינו מה קורה לו, והם פנו אליי לתהליך משותף של הדרכה.

אז מה קורה שם בגיל ההתבגרות?
בדרך כלל הורים למתבגרים מתחילים את השיחה איתי במשפט “עד עכשיו הכל היה בסדר! ידענו להתמודד עם כל בעיה שהייתה. ופתאום, כלום לא עובד לנו!”.
באמת, בלי לשים לב, הרבה מהדרכים שמלמדים אותנו לפעול בהן כהורים, הן דרכים של “כאן ועכשיו”. אני קוראת לזה *”כפתורים”* ️.
אם אלה עונשים, איומים, פרסים, תמריצים או גישות כמו “לתת לילד לקחת אחריות”, “להיזהר שלא לפנק”, “לתת לו ללמוד לקח להבא” וכו’.
ואז,
מגיע גיל,
*שהכפתורים לא עובדים יותר.*

יום אחד,
אנחנו קמים בבוקר,
ומגלים שבמיטה בחדר לידנו
ישן הענק הירוק
עיקר האינטראקציה איתו היא בנהמות והמהומים,
רוב הזמן הדלת של החדר שלו תהיה סגורה,
לפעמים נשמע משם רעשים מוזרים ובלתי מוסברים,
ואוצר המילים יסתכם ב: כן, לא, בסדר, מה-יש-לאכול?

שניה, לאן נעלם הילד הזה שלפני רגע הייתי כל העולם בשבילו? שהייתי קוראת לו “דבק” כי הוא רק רצה להיות איתי כל היום??
איך הוא פתאום חולק על כל דבר שאני אומרת, ושתי דקות אחר כך – אומר את אותו הדבר בדיוק???
למה הוא לא סגור על עצמו? וכל כך מבולבל??
ורק חושב שכל העולם נגדו? איך מהילד הזה שרק רצה לשמח אותנו – הוא לא מפסיק להתווכח איתנו?

אז בגיל הזה,
כשכל זה קורה,
אנחנו מגלים שהדרכים המוכרות שנקטנו בהן בגילאים הצעירים – *כבר לא עובדות לנו.*
ופה,
בנקודה הזו,
הרבה הורים מרימים ידיים
ובצדק.
זה ממש מבהיל, להיות בסיטואציה שבה אני כאמא כל כך חסרת אונים. כל מה שמוכר לי לא עובד, ואני רק רואה את הילד שלי עושה הכל הפוך ממה שצריך.
הדיסוננס הקוגניטיבי שאנחנו חווים בנקודה הזו בעצם מביא אותנו לחשוב שאנחנו פשוט נרפה, ניקח צעד אחורה, וניתן לילד לעשות מה שהוא רוצה, נשחרר, והכל יהיה בסדר.
וממשיך להיות לא בסדר!!
אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה לעשות.
והמעגל נמשך….

למה זה קורה לילדים שלנו?
מה עובר עליהם?
יש דרך לעבור בשלום את גיל ההתבגרות?

על שאלות אלו ואחרות – אכתוב כאן מחר, בפוסט הבא.
בינתיים, מזמינה אתכן לכתוב לי – יש לכן מתבגרים? האם אתן מזדהות? מה הקשיים שעולים אצלכן?

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG