תסכול ואגרסיביות
-
השורש החשוב ביותר בחינוך ילדים
*השורש החשוב ביותר בחינוך ילדים* פרשת השבוע שלנו רומזת לנו מכמה כיוונים על האופן שבו אנחנו צריכים לגשת לחינוך הילדים שלנו. היא מראה לנו מה הבסיס לכך. אבל לפני שנבין את זה, בואו נראה רגע על מה בוחרת התורה לספר לנו… בפרשה שלנו מסופר על מכת חושך. מכה שבה בעצם כל מצריים הוכתה באפילה, החושך
-
נתראה היום ב 20:30 בע”ה להרצאה על אגרסיביות אצל ילדים ונוער
צהריים טובים, נתראה היום ב 20:30 בע”ה להרצאה על אגרסיביות אצל ילדים ונוער קישור להרצאה: https://us02web.zoom.us/j/81543251272?pwd=JAp5jytRns6lrrC4hnknNp2so8WqWL.1 סיסמה: 917713
-
אחרי יום מלא בתסכולים בגן, ניצלנו את השלוליות לפריקת תסכולים ואגרסיביות
אחרי יום מלא בתסכולים בגן, ניצלנו את השלוליות לפריקת תסכולים ואגרסיביות. היה רטוב…. אבל משמח ומשחרר ביותר!
-
> “זהו אני הרמתי ידיים, אין לי כוח לשיחות בבית הספר, הילד גדול והוא כבר יכול לקבל החלטות
> “זהו אני הרמתי ידיים, אין לי כוח לשיחות בבית הספר, הילד גדול והוא כבר יכול לקבל החלטות לגבי עצמו. אם הוא מוכן לשאת בהשלכה שיעיפו אותו מהלימודים – זו בעיה שלו.” ככה סיפרו לי, בייאוש, מיכל ואריאל על בנם זיו בן ה 14.5 (השמות בדויים, השיתוף באישור ההורים). רק לפי המבט בעיניים של מיכל
-
אתגר חנוכה – מאירים את הבית – טיפ#2
*אתגר חנוכה – מאירים את הבית – טיפ#2* *”ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד”* כמה חלומות היו לנו שלא הגשמנו במהלך החיים? ללמוד, לטוס, ליצור, לקנות. ואלה רק החלומות שלנו על עצמנו… כל ילד שנולד – הביא איתו חלומות נוספים, *שלנו – עליו.* כמה קשה זה לראות את החלומות שלנו לא מתגשמים, ועוד
-
משחק אגרסיבי
*משחק אגרסיבי*
-
פוסט היום בשעה 21:00
פוסט היום בשעה 21:00. מה זה בכלל משחק אגרסיבי? למה הוא טוב? איך זה עוזר לילדים שלנו? ואיך לעשות את זה נכון?
-
עוד קצת מחשבות על בכי
*עוד קצת מחשבות על בכי* היום אילה, הגורה הקטנה שלי, בת 11 חודשים, לא ראתה אותי כמעט יום שלם. זה לא קורה בדרך כלל, כי היא איתי במעון שלי וממש רואה אותי המון. כשסוף כל סוף יכולתי לקחת אותה – היינו כבר חייבות לעלות על האוטו ולנסוע. הנסיעה עברה בטוב ברוך השם, והגענו הבייתה, ידעתי
-
אתגר 6: לרוקן את המיכל
*אתגר 6: לרוקן את המיכל* *למה כל כך קשה לילדים שלנו לבכות?* התשובה לשאלה הזו טמונה בעיקר בנו, ההורים. קודם כל, רובנו גדלנו בחברה שלא מאוד מעודדת בכי. בין אם בבית או בין אם במסגרת (בעיקר במסגרת), הבכי נתפס כדבר שצריך “להשתיק” וכמה שיותר מהר. ד”ר אלטה סולטר בספרה “בכי והתקפי זעם” טוענת כי רובנו
-
עוֹד לְבֵנָה
*עוֹד לְבֵנָה* הם שיחקו בלגו ממש ממש יפה, שלושתם, כל אחד לחוד, וגם ביחד. רחל חיברה קוביות אחת לשניה לפי צבעים, הלל בנה דגם של בית המקדש, וצבי שיחזר איזה דגם של אוטו גלידה שפעם קניתי להם. אם הייתי יכולה, הייתי שותה קפה בזמן הזה 🙂 הכל היה מדהים ורגוע, עד שצבי בא להראות לי