השורש החשוב ביותר בחינוך ילדים

*השורש החשוב ביותר בחינוך ילדים*
פרשת השבוע שלנו רומזת לנו מכמה כיוונים על האופן שבו אנחנו צריכים לגשת לחינוך הילדים שלנו. היא מראה לנו מה הבסיס לכך.
אבל לפני שנבין את זה, בואו נראה רגע על מה בוחרת התורה לספר לנו…

בפרשה שלנו מסופר על מכת חושך. מכה שבה בעצם כל מצריים הוכתה באפילה, החושך היה כל כך חזק שנאמר שממש היה אפשר להרגיש אותו מרוב שהיה סמיך.
הדבר הזה מתחבר לי מאוד לפרשה הקודמת. בפרשה הקודמת, נאמר לנו ע”י הקדוש ברוך הוא “וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל”. שואל החת”ם סופר – מה זה “וגם אני”? מי עוד היה שם לשמוע? עונה – אלו בני ישראל ששמעו זה את זה קודם כל, אחד את זעקתו של השני, עזרו אחד לשני, ראו זה את זה באמת. ואז הקב”ה בא להושיע אותם.

כשאנחנו קוראים כעת על מכת חושך – עומד הדבר בניגוד מוחלט ליכולת המופלאה הזו של עם ישראל לראות אחד את השני. המצרים חשבו רק על עצמם, לא היה להם אכפת אחד מהשני. ולכן, לא מפתיע בכלל שהמכה הקשה הזו הגיעה להם. אתם לא רואים אחד את השני?? אין בעיה. לא תראו בכלל!
ואפילו נאמר לנו באותה נשימה באותו פסוק “ולכל ישראל היה אור במושבותם”. מה זה המושבות האלה? המקומות שעם ישראל חיו בהם היו קשים מאוד! אבל שם, דווקא שם היה אור.

רבי דוד מלעלוב היה אומר *”אין בידי לתת עצה כיצד קונים יראת שמים. אך אתן לכם עצה ל”אהבת שמים”. והיא אהבת ישראל. כי על ידי שאדם מתמיד באהבת ישראל – בא לאהוב את בוראו”.*

בפרשה אנחנו מצווים *”והגדת לבנך”, “למען תספר באזני בנך”.* וכך הפרשה רומזת לנו על האופן הנכון שבו אנחנו צריכים לגשת לחינוך הילדים שלנו.
*הבסיס – בסיס של חיבור.*
החושך, הניתוק – הוא לא שייך לחינוך היהודי.
ההיפך, אור במושבותם – בדיוק איפה שקשה – שימו שם זרקור!
שימו שם פנס אדיר שבוחן, שואל, תוהה: מה קרה לו? למה הוא צועק? למה הוא בוכה? למה הוא לא רוצה ללכת לגן? למה היא מרביצה לאחותה? למה הוא מדבר איתי מילים בודדות? למה היא מסתגרת בחדר?

בחינוך שלנו את ילדינו – עצם זה שאנחנו רואים אותם, שואלים את עצמנו מה הם מרגישים? מה הם צריכים? מה כואב להם? *מה נמצא שם “מעבר” למעשים ולהתנהגות?* זו אהבת השם האמיתית שלנו, ובכך אנו נוטעים גם בהם את יראת השמים שתלווה אותם בחייהם.

שתהיה לנו שבת שלום ומלאה באור ואהבה!

https://chat.whatsapp.com/EHhihhYS7o1FtoU1xAz2DG