קשר והיקשרות
-
שיתוף של אמא מקסימה
שיתוף של אמא מקסימה: > “היי! תודה על הפוסט הזה! האיר לי תובנה: באמת כמעט כל ערב אני אומרת לבנים שלי “נראה מי הראשון שנכנס להתקלח” ואז שלושתם רצים למקלחת בטירוף, וזה תמיד נגמר בבכי של מישהו כי הוא הפסיד או כי הרביצו או דחפו. > ולא חשבתי שבכלל בזה שאני כביכול מעודדת אותם להזדרז
-
“המים במקלחת היו פתוחים מספיק זמן, לא הורדת עדיין את השמפו מהראש?? אז היום תישאר עם שמפו
*מים בששון* *”המים במקלחת היו פתוחים מספיק זמן, לא הורדת עדיין את השמפו מהראש?? אז היום תישאר עם שמפו על הראש! יאללה תסיים ע כ ש י ו!”.* שילוב נפיץ של חוסר סבלנות, עייפות ולחץ מהעבודה הובילו את אוהד אבא המקסים של אורי בן ה 7.5. לומר את המשפט הזה. לפני כמה ימים, בשעה 19:10,
-
“חמודים היום אבא ואמא תכננו לכם הפתעה, אנחנו הולכים ליום כיף בחווה! יאללה, הכנתי לכל אחד
“חמודים היום אבא ואמא תכננו לכם הפתעה, אנחנו הולכים ליום כיף בחווה! יאללה, הכנתי לכל אחד בגדים, בואו נקום ונתלבש ונצא”. ככה נפתח הבוקר שלנו, דווקא דיי רגוע ועם אופק מבטיח וורוד תוך כדי מוזיקה, עם עזרה ממני, שלושה מתוך ארבעה כבר לבושים. הגדול שלי לקח את הזמן, ועמד מול הבגדים שהכנתי לו. > “הללי
-
אִי-מָּהוּת
*אִי-מָּהוּת* מה בעצם תפקידי כאמא? התשובה לשאלה הזו נמצאת דווקא במילה עצמה, *”אמא”.* מה זה אמא? אי של מה. האמא היא אי, חוף מבטחים, רחם עוטפת ושמורה היטב, שם הילד רצוי תמיד, דרכה הוא מגלה את מהותו, את *ה”מה”* שלו. התפקיד שלי כאמא הוא להיות אי של מהות, אי של משמעות לילד שלי. כשאני
-
איך בונים תיבה?
*איך בונים תיבה?* לא מעט אמהות מהקבוצה כותבות לי וגם הרבה פעמים שואלות אותי במפגשי הדרכת הורים: > אין לי בעיה להגיב בסבלנות לילדים שלנו ולהיות היקשרותית כשהכל רגוע וטוב. אבל ברגע “האמת”, כשהילדים משתוללים או באיזה משבר שהם חווים – אני מאבדת את זה איתם! ממש קשה לי למצוא את הסבלנות שלי!!! באמת, להיות
-
ואז הוא אמר לי
ואז הוא אמר לי: “אמא, את יכולה ללכת לנוח. אני אשטוף כלים”. שבת, אחרי הסעודה, הסתכלתי על הכיור, והכיור הסתכל עלי בחזרה. התחלתי לשטוף צלחת ועוד אחת ועוד אחת, כשהלל בן ה 8 שלי הצטרף וביקש גם. הדגמתי לו איך אני שוטפת ביעילות, ואחרי 3-4 כוסות “בהתלמדות” – הוא כבר קלט יפה את הקטע, ונהנה
-
כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם
*כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם* מי כאן הייתה רוצה שבעלה יהיה קורא מחשבות? וידע ב ד י ו ק לפענח שכשאת אומרת שאת לא כועסת, את למעשה רק רוצה חיבוק ועיסוי בכפות הרגליים? כמה נוח ונפלא זה יכול היה להיות 🙂 במהלך ניסוי שנערך בשנת 1994 ועקב אחרי פעילותם של תאי מוח אצל
-
חכמת נשים בנתה ביתה – בנתה בית ה
*חכמת נשים בנתה ביתה – בנתה בית ה* לקראת י”ז בתמוז והתקופה של שלושת השבועות עד ט’ באב, יום החורבן של בית המקדש. מזמינה אתכן להתחבר אל הלב, *באתגר שלושת השבועות לבניין הבית*. הילדה הזו שמחזיקה תינוק, אי שם לפני 7.5 שנים, עם חיוך עייף אבל הרבה שמחה בלב, לא דמיינה כמה העולם שלה הולך
-
אתגר #3 : לעבור להילוך ידני
*אתגר #3 : לעבור להילוך ידני* לפני כמה זמן הלל, הבכור המתוק בן ה 8 שלי, פנה אליי ואמר: “אמא תגידי ערומה!”. אני בתגובה: מה?? הלל: תגידי ערומה! ע ר ו מ ה ! אני בראש לעצמי: השם ירחם, מה הוא שמע? מה הוא ראה? למה הוא נחשף??? מהר לנזוף בו איך הוא מדבר!!! אחרי
-
אתגר #5: דמעות שוטפות
*אתגר #5: דמעות שוטפות* בעיניים האנושיות קיימים 3 סוגי דמעות: דמעות שמשמרות את הלחות בעיניין דמעות שנובעות מרפלקס – כמו למשל כתגובה לעשן או לבצל שחותכים. דמעות שנובעות מרגש – דמעות כתוצאה מרגשות כמו עצב או שמחה וכו’. עובדה מעניינת שאנחנו לא חושבים עליה, היא שדמעות “רגשיות” קיימות רק אצל בני אדם. בעוד שאצל בעלי