קשר והיקשרות
-
אז תכל’ס,
*אז תכל’ס,* *מה חשוב שתדעו על הסתגלות של ילדיכם למסגרת?* פתיחת השנה במסגרות מתקרבת, חלק מהילדים כבר התחילו את המסגרות בראש חודש אלול. בואו ננסה להתמקד ולהבין מה הכי קריטי שתדעו על הסתגלות, ואיך אפשר לגרום לה להיות יותר קלה עבור הילדים שלנו. דבר ראשון, נקודת המוצא הראשונה שלנו היא *שאין פתרונות קסם*. אין כפתור
-
שבוע מרגש של התחלות חדשות
שבוע טוב, שבוע מרגש של התחלות חדשות ביום שני ייפתחו מסגרות החינוך, ואלפי ילדים יתחילו את שנת הלימודים במעונות ובגנים. ההסתגלות למסגרת יכולה להיות מאתגרת בכל גיל, אך בגיל הרך היא משמעותית אף יותר מאחר והחוויה הרגשית היא מאוד עוצמתית, ותהליכי וויסות עצמי הם עדיין פחות מפותחים. בשנה שעברה כתבתי כאן *פוסט לגננות*, אז אם
-
אז…. איך עבר לילדים שלכן ולכן ה 1.9?
אז…. איך עבר לילדים שלכן ולכן ה 1.9? היום התייעצו איתי כמה אמהות מהקבוצה וגם מחנכות לגיל הרך, מה שגרם לי לרצות לכתוב כאן קצת על “תופעות לוואי” של הסתגלות. מה עלול להיות בימים הקרובים עם הילדים, ואיך לגשת לזה בצורה היקשרותית. מוזמנות לשתף
-
קשר בלתי נפרד
*קשר בלתי נפרד* בפרשת השבוע מוזכר “בן סורר ומורה” – מהפרשיות הקשות ביותר שניתן לקרוא עליהן. אבל חז”ל מלמדים אותנו שמקרה כזה מעולם לא קרה – הוא מובא בתורה כדי ללמד אותנו עיקרון מהותי: *חינוך הילדים צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו.* בעל הטורים כותב חידוש עוצמתי: בכל התנ”ך כולו מופיעה המילה “קשר” רק פעמיים.
-
*שאלה אנונימית של אמא מהקבוצה
*שאלה אנונימית של אמא מהקבוצה:* היי שירלי בוקר אור(: מתוך הכתיבה שלך בקבוצה עולה לי שאלה על הסתגלות. אם יתאים לך אשמח שתעני.. אני עם שני מתוקים שהתחילו גנים שבוע שעבר (טרום וחובה) כל אחד עם הקצב שלו, צורת ההתאקלמות שונה והפריקות בבית אחרי המסגרות גם.. שבוע עמוס, מאתגר ועם הרבה סימני שאלה שלי על
-
האם זה נכון לחזור איתם הביתה כשהם לא רוצים להיכנס? או שזה “מלמד אותם לנהל את הסיטואציה”?
אני בטוחה שיש כאן לא מעט אמהות שיזדהו עם התחושות המעורבות… הנה התשובה שעניתי לה. מקווה שיהיה לעזר לעוד אמהות מהממות אני אנסה לענות, מקווה שזה יעזור לדייק לך את הרגשות: התחלת שנה זו תקופה כל כך טעונה, רגשית ופיזית. לא רק לילדים – גם לנו. בתקופה הזו *את עצמך* עושה עבודה רגישה ומורכבת בלתת
-
פרשת כי תבוא | על הסתגלות, שייכות, היקשרות וביכורים
*פרשת כי תבוא | על הסתגלות, שייכות, היקשרות וביכורים* בפרשת השבוע “כי תבוא”, מופיעה מצוות הבאת הביכורים – אחת המצוות היפות והמרגשות בתורה: *”וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה… וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אלוקיך… וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה’ אלוקיך כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ”* (דברים כ”ו) האדם מביא את ראשית פירות אדמתו לבית המקדש,
-
“למה אתה מתנהג ככה??”
*”למה אתה מתנהג ככה??”* לפני כמה ימים שיתפה אותי אמא מהממת: “לפעמים אני מרגישה שכל היום אני רק סביב ההתנהגויות של הילדים: מריבות, חוצפה, קושי בפרידות, התקפי בכי, צעקות, סירוב לשיתוף פעולה… וכמעט באופן אוטומטי, יוצא לי המשפט הזה: *”למה אתה מתנהג ככה??”* וכמובן שכשהמשפט הזה יוצא- הכל רק הופך להיות גרוע יותר!”. אני שומעת
-
אמהות אהובות,
*אמהות אהובות,* בשערי שנה חדשה אני עוצרת רגע ומתבוננת – על הדרך שעברתי, על האימהות שלי שצמחה וגדלה, על הקשרים שחיזקתי, על הכוחות שצמחו והתעצמו בי לאורך השנה. במקום הזה של חשבון נפש – קל ללכת לפינות החשוכות יותר, לנקודות המפגש עם עצמנו שהיינו מעדיפים לשכוח, לרגעים שלא הצלחנו לעצור את עצמנו ופעלנו ההיפך ממה
-
איך להפיל חומה?
*איך להפיל חומה?* החומר החזק ביותר בעולם הוא החומר שממנו עשויה החומה שמקיפה לב של ילד רגיש. המגננה שעולה, כדי לשמור על הלב שלו, שלא רוצה להיפגע ולהיפצע, אז המגננה הזו יוצרת חומה מסביב ללב, ואין בעולם חומר יותר חזק מהחומר שהחומה הזו עשויה ממנו. זו חומה בלתי חדירה, שנבנית לאט לאט – מכל רגע