בהלה ומתח
-
אנטומיה של חמלה
*אנטומיה של חמלה* לפני כמה ימים היה אצלנו בבית הרבה מתח. הבנים חזרו ממפגש עם חברים עם כל מיני שמועות על הלחימה. ההתראות כמובן לא בדיוק הפחיתו את המתח… ובנוסף לזה הייתה בשכונה תאונה, והמון אמבולנסים ורכבי הצלה הגיעו עם הסירנות המבשרות על בואם. בקיצור — מתח. והמתח הזה מצא את הדרך החוצה. קצת הצקות
-
קשת של רגשות
*קשת של רגשות* ביום שישי רחל דבורה שלי חזרה מהגן עם תיקייה מלאה בתוצרים מהשבוע האחרון. איזה אושר זה לפתוח תיקייה כזו — ולהציץ לרגע אל העולם הפנימי שהילדים שלנו חיים בו שעות ארוכות. ולמרבה השמחה, הגיע השבוע האהוב עליי בשנה — השבוע שבו עוסקים ברגשות. נכון, רגשות הם שפה שראוי לדבר בה כל השנה…
-
מצור של אהבה
*מצור של אהבה* (לכבוד עשרה בטבת) אתמול בלילה בסיומו של העשירי בטבת, יום תענית שעברנו לזכר תחילת המצור על ירושלים שסופו – חורבן בית מקדשנו. רגע אחרי שכולם הלכו לישון, מצאתי את עצמי יושבת בשקט. חושבת על רחל דבורה המתוקה שלי. על איך לפעמים היא מתרחקת ממני פתאום, עונה בקצרה, או פשוט מתכנסת בעצמה. ועל
-
יום 4 באתגר חנוכה “מוסיף והולך” קהילת אמהות עם הלב
*יום 4 באתגר חנוכה “מוסיף והולך” קהילת אמהות עם הלב * * ️נר רביעי: דה-אסקלציה – המפתח להירגע ולהתחבר מחדש ברגעים קשים בזוגיות ️* קודם כל אני רוצה לומר *תודה* על הפרגונים בהודעות הפרטיות, על השיתופים באור שהאתגר הכניס לכן! כמה מכן כתבו לי כמה צורת החשיבה הזו היא כל כך לא באוטומאט שלנו. וזה
-
יום 2 באתגר חנוכה “מוסיף והולך” – קהילת אמהות עם הלב
*יום 2 באתגר חנוכה “מוסיף והולך” – קהילת אמהות עם הלב * * ️נר שני – מאחורי הקלעים של הריב ️* בספר שמואל מסופר לנו על אלקנה שהגיע לשילה עם נשותיו חנה ופנינה. לחנה עדיין אין בנים והיא עקרה. היא נושאת לקב”ה תפילה שקטה בליבה, ורק שפתיה נעות ללא קול. עלי הכהן יושב שם ורואה
-
על אחים חדשים ובהלה גבוהה
*על אחים חדשים ובהלה גבוהה* אז כבר חודשיים כמעט שיש פה בבית את הדסה, אפרוחית קטנה נוספת שהצטרפה אלינו. ובאמת לא כתבתי כל כך על השגרה שלנו וההתמודדויות הרבות. *מה זה עושה לאחים כשהמשפחה מתרחבת?* כשצבי שלי נולד, כולם אמרו לי שכדי שהלל, הבכור, לא יעבור משבר – אני צריכה להראות לו שכלום לא השתנה,
-
מה השביל הנכון?
*מה השביל הנכון?* לגן של רחל דבורה יש שתי דרכי הגעה: האחת – הארוכה והישנה – שאני צריכה לחנות את הרכב וללכת בשביל של בערך 40 מטר אל הגן, והשניה – הקצרה והחדשה – נפתחה לפני בערך חודש וחצי, חניה ממש ממש על השער של הגן ברחבת עפר שפתחו אליה גישה מסודרת (יחסית…). מאז שהחניה
-
עוד יום במעון
*עוד יום במעון* כל הילדים בקבוצה ישבו סביב השולחן. בני שנתיים וחצי חמודים, רעבים ועייפים. שלב כזה ביום שבו הרבה רגשות פגיעים צפים. נזכרים שמתגעגעים לאמא, ורוצים להיות איתה בבית, ונזכרים באבא שבמילואים האינסופיים. *הפרידה קשה להם*. כמה אפשר לצפות מילדים בני שנתיים להכיל? אז החמודה הקטנה הזו, שהתגעגעה מאוד לאמא, ובדיוק לפני הארוחה ילד
-
בתוך ים סוער רק שנינו נישאר
*בתוך ים סוער רק שנינו נישאר* איך שאספתי אותה מהגן ידעתי שמשהו קרה. למרות שהגננת עדכנה בקבוצה שהיו מלא חוויות כיפיות, וידעתי גם שהגיעו אליהם לוחמי אש עם כבאית לבקר בגן, ושהיא חיכתה לזה מאוד, כי הביקור נדחה מל”ג בעומר, עדיין זיהיתי בשבריר שניה שקרה משהו. היא הייתה קופצנית במיוחד וכל הדרך לאוטו היא רצה
-
דרישת שלום מאמא
*דרישת שלום מאמא* בשבת אירחנו חבר טוב וקרוב מאוד שאשתו, חברה אהובה שלי, נפטרה לפני כמה חודשים אחרי מחלה. האבא הגיע עם חמשת ילדיו, בגילאי שנתיים עד 12. התהפכה לי הבטן לפני השבת הזו, לא ידעתי בעצמי למה לצפות, לא מהילדים שמגיעים לא מהילדים שלי. את כל הלחץ שלי – תרגמתי לכמות ענקית של דברים